מסעותיו של חובב זין בשדות הזרגים האין סופיים

_______________________________________________

כפי ששמתם לב הורדתי הילוך בחצי שנה האחרונה מאז הפרידה, כאשר כל תרומתי לבלוג זה סיפורים שכתבתי בעבר וקצת אקטואליה אסקפיסטית כמו התוכנית הישרדות ועוד פרפראות.

להגיד לכם שאני מרגיש נוח עם זה יהיה שקר גמור ועם זאת אני מתקשה לכתוב סיפורים מהמקום התזאזיתי שהייתי בו בעבר.

יכול להיות שאני נמצא במעין סוג של דיכאון אחרי לידה, יכול להיות שאני אוסף את חלקי חיי חזרה הביתה, וזקוק לזמן.

אני יודע שיש לי קוראים נאמנים שמחכים בכיליון עיניים לכל פוסט חדש , (מזכיר קצת את קהל המעריצים של ריטה ופוליקר שכבר יותר מעשר שנים מחכים לדיסק חדש)

אי אפשר לאמר שזה לא מחמם את ליבי ובכל זאת, כשאני חושב על עצמי, בלוגרים שהייתי שרוף עליהם והפסיקו לכתוב,

המשכתי לשמור להם נאמנות עד גבול מסוים ובשלב מסוים, נפרדתי מהם בעצב רב, אבל נפרדתי.

כיוון שאני תמיד כותב מהלב ומהוויה האישית שלי, וכיוון שחיי כיום נראים כמו פאזל של אלף חתיכות, שמחכות שיבוא מישהו ויסדר אותם.

וכיוון שיש את בן הזוג לשעבר שקורא או לא קורא את הבלוג, ויש תמיד חשש שמה שאני אכתוב יכאיב לו או יצבוט לו בלב.

נכנסתי למה שהפסיכולוגים קוראים שוק קטטוני, שזה כשמישהו נשאר קפוא ולא זז ממקומו  כמו פסל קרח.

ושלא תבינו אותי לא נכון, אני מטייל, מבלה במסיבות, ונפגש עם חברים,ויש לי חתולה מקסימה שמפנקת אותי כל הזמן,

 ואפילו מזדיין להנאתי מידי פעם עם גברברים מסוקסים כאלה ואחרים.

אבל איך שהוא זה מרגיש כמו תהליך שיקום וברווחים שבין הזמנים, יש ריק, והוא לפעמים מפחיד ומאיים.

ויש בית ענק להתמודד איתו,בית שעד לפני כמה חודשים שירת נאמנה שני בני זוג ועכשיו מרגיש לי כמו מגרש כדורגל.

ויש את החפצים של בן הזוג שממאנים להעלם מחיי ולי קשה לאסוף אותם בקרטון ולזרוק.

והכי קשה לי זה שישי שבת, ("לבד על הגג שבתות וחגים") וגם לילות חורף קרים ורועמים .

ופתאום לקלוט שאני לבד שוב בשוק הבשר,אני 185 100 46  שחום שעיר שמנמן, כמעט כמו תעודת זהות.

דאם אית, כשעזבתי את השוק הזה לפני 18 שנה, לא היה אינטרנט,

לא היו מכוני כושר, היו מפגשי חיזור בגן,

 מתאים לא מתאים, במקום היינו סוגרים עיסקה.

 ועכשיו ,במיקרה הטוב סגירת חלון צ'אט,

ובמיקרה הרע גידופים מסוג "יא שמן שעיר, מה חשבת לעצמך כשפנית אלי?"

 ופתאום לקלוט ששוק הבשר הזה ממש אבל ממש

NOT MY CUP OF TEA

ואם נגזר עלי להשאר לבד, אשאר לבד ואם נגזר אחרת,

 אזי מתוך מאה אלף הומואים

שמתנגשים בי על מדרכות תל אביב כמעט על בסיס יום יומי,

בטוח יש אחד שיתנגש בי , ישנה את מסלולו ויצטרף למסלול חיי.

אז בבקשה אל תרחמו עלי,

במקום זה תאהבו אותי, ואל תשכחו לרגע

שזאזים עשויים מחומר שלא נמצא בטבלת היסודות .