מסעותיו של חובב זין בשדות הזרגים האין סופיים

____________________________

תהרגו אותי לא יודע למה, שנייה אחרי שנתתי הסכמתי למיפגש, תפסתי פתאום רגליים קרות.

 כאילו מדובר באיזה החלטה גורלית כמו לנתק מישהו קרוב ממכשיר ההנשמה.

יצאתי מהמשביר ממש מוטרד . איזה אידיוט אני, למה בכלל נכנסתי לזה? מה עבר לי בראש?

מי אמר בכלל שאני רוצה זוגיות? רק עכשיו יצאתי מזוגיות רבת שנים? לא מגיע לי קצת מנוחה?

  גמרתי בכלל לעבד את הפרידה שאני ממהר לקפוץ לקשר חדש?

 אז אני לבד, ביג פאקינג דיל! כאילו מתתי או משהו כזה, כולה לבד. הרי מזמן רציתי את הלבד הזה,

אז מה קרה עכשיו שהלבד פתאום נהפך למשהו מפחיד כל כך  שהיה דחוף לי למלא אותו במשהו, ולא משנה מה?

הוצאתי את הפלאפון כדי להתקשר לבטל, ואז נזכרתי שבעצם מעולם לא החלפנו טלפונים, אוחחח איזה טמבל שאני!!!

זה לא יאמן לאיזה מפגר נהפכתי בכל השנים האלה , אני השרלילן המדופלם מתנהג בדייט הראשון כמו אחד שירד מהעצים וגילה בפעם הראשונה ברז וכיור.

טוב אין לי ברירה, אני כבר אגיע למפגש, ולו רק כדי לא להעליב אותו, במיוחד כשברור לי שאתי, אשתו של החבר עידכנה אותו בפרטי המשודך, אחרת הוא לא היה יודע מי אני ומה אני מחפש.

 אין ברירה, אני אגיע, ואני אהיה הכי דוגרי שבעולם, לא מתאים לי למרוח את הבחור בבולשיט.

טוב, עכשיו שאני יודע שאני הולך לפגישה, מה לעזעזל אני אלבש????

כך נימשך לו הדיאלוג הפנימי הזה כל הערב וכל הלילה וגם כל הבוקר שלמחרת. מזל שלא עבדתי באותו בוקר כי אין לי מושג איך הייתי מצליח לתפקד.

חצי שעה לפני המיפגש עדיין עמדתי לפני המראה ומדדתי משהו כמו עשר זוגות מכנסים ואיזה מאה חולצות,

עד שלבסוף התייאשתי ושמתי עלי מה שהיד תפשה באופן אקראי.

סניף"קפה קפה" הזה, ממוקם בחלק המערבי של שדרות רוטשילד בפינת הרצל,  בית קפה מקסים, בסיגנון פריזאי, 

עם מרפסת שמש שפונה לשדרה.

הקדמתי בחמש דקות, מצאתי אותו ישוב במירפסת מעלעל בעיתון , הוא הניח  את העיתון מייד כשראה אותי ונעמד, מלווה אותי בחיוך.

כשהייתי קרוב מספיק הוא פרס את ידיו וחיבק אותי בחיבוק "אחוקים" גברי. זה כמובן בילבל אותי לגמרי,

 חיבוק "אחוקים", למי שלא גר בארץ, זה חיבוק ידידותי שלא לאמר סטרייטי, שתפקידו לאמר,

אתה כמו אח שלי, אני מוכן לסחוב אותך פצוע מעל ג'אקט הקסטרו שלי, רק תישאר לי חי.

התיישבתי, עם פני לשמש, וכבר הרגשתי  מאד נוח.

"מצאת בקלות?" שאל

"קלי קלות, אל תשכח שאני תל אביבי כבר מיליון שנים"

"אני רק שש שנים" אמר ספק בהתנצלות , עברתי לכאן מקרית שמונה, אחרי הגירושין שלי"

(הבחור גרוש מאישה, איזה הפתעות עוד נגלה?) 

וככה בלי שאני אשאל אפילו שאלה אחת, התחיל לספר לי את סיפור חייו, בשיא הטיבעיות, בלי פוזה, בלי לנסות ליפות או להרשים.

הבחור היה נשוי לאישה שנתיים וחצי, יש לו ממנה ילדה בת שבע, הוא גיי גיי, לא ביסקוסואל, תמיד היה מאז שהוא זוכר את עצמו,

היה לו מאד קשה עם העיניין בזמן הנישואים, וכיוון שהוא לא הטיפוס המישתרלל, הרגיש שהוא לא יכול יותר להסתיר, ואז הוא סיפר לאישתו.

בינתיים נולדה הילדה והוא נישאר כדי לעזור לה עם התינוקת, ואז בשלב מסויים הם החליטו יחד לפרק את החבילה בצורה חברית.

הוא עבר לגור בתל אביב  פעם בשבוע היה נוסע לבקר אותן בקרית שמונה, ונשאר ללון שם. במלחמת לבנון השנייה, האישה ארזה את הפקלאות ועברה עם הילדה לתל אביב.

בינתים, בזמן הזה שהוא היה בתל אביב, הכיר בחור נחמד, התאהב בו, עברו לגור ביחד, לא הסתדר להם ואחרי חמש שנים נפרדו. עכשיו הוא לבד כבר כמעט שנה .

הוא עצר את הסיפור כדי להזמין,

"אתה מרשה לי להמליץ לך על מנות שאני מכיר?"

"בטח , בטח"

"אז אני מציע שניקח לשנינו ונתחלק,  את מנת הכבד ביין אדום על מצע פירה, וגם את הפרגיות ברוטב טרייאקי על תפוחי אדמה, מה עם יין, אתה שותה יין אדום ?"

"שותה, שותה" (אהבתי את האסרטיביות הגברית שלו, נו ,אתה רואה זאזי? השד הוא לא כל כך נורא)

"אז בבקשה שתי כוסות קברנה סוביניון אוסטרלי, תודה!

 אני לא כזה מבין גדול ביין, אבל לפני שבועיים ישבתי כא עם חבריםן, והמליצו לי עליו, והוא מה זה טעים"

"אני סומך עליך"

"מה קורה איתך?"

"תגיד לי אתה, מאיפה אני צריך להמשיך את הסיפור, כי אין לי מושג עד איפה אתי סיפרה לך"- חייכתי בעוקצנות.

"עם היד על הלב, היא סיפרה לי רק שאתה גרוש טרי, שהיית עם בן זוג  18 שנה, שאתה עובד בתחום הרפואה, וזהו.

היא אפילו סירבה לאמר לי בן כמה אתה."

"מצחיק שדווקא את הפרט הזה היא לא סיפרה, אני בן 46"

"די אני לא מאמין"

"ברצינות"

"אני המום"

"זה בסדר, אני כבר רגיל לזה, זה תמיד משעשע אותי לראות את התגובה של האנשים כשאני מספר בן כמה אני,

 ואתה, בן כמה אתה ?"

"אני 35"

"צוציק"

"ממש"

"ביחס אלי, אתה ילדון"

"תראו מי מדבר, מסתובב לי עם עיניים סקרניות של ילד בן שלוש ורוצה שנאמין לו שהוא בן ארבעים ושש"

"תודה על המחמאה"

"בבקשה"- חייך חיוך של מיליון דולר. ואז היתה שתיקה מעיקה.

"תקשיב ז'רארד, אתה אמיתי מידי מכדי שאני אמרח אותך בסיפורים, אתה בחור מקסים, וחתיך לא קטן,

 ובלי למצמץ הייתי מזדיין איתך בכייף כאן ועכשיו, 

אני גם יודע בפנים שאתה תהיה חבר אמיתי בנשמה, אבל אתה צריך לדעת שאני מבוהל ומבולבל ונמצא בתקופה הכי קשה של החיים שלי, ואני לא רוצה להכניס אותך לתוהו וואו הזה"

"למה אתה מחליט בשבילי?"

"כי בארבעים ושש שנותי צברתי לא מעט ניסיון חיים, ואני יודע עמוק עמוק בפנים,

שכל עוד לא גמרתי לארגן את חיי מחדש, שכל עוד לא התמודדתי עם פחד מהלבד הזה, הפחד ימשיך לנהל אותי.

ואני רוצה אחת ולתמיד להביס את הפחד הזה"

ז'רארד הביט בי ברוך והניח את ידו על כף יד-י" אני אשמח להיות חבר שלך, כל סוג חבר"

חייכתי- "גם אני אשמח, אני מרגיש איתך הכי נוח שבעולם"

כאילו בטיימינג מושלם, האוכל הגיע ביחד עם היין.

הרמנו כוסות, הבטנו זה לזה בעינים, ובלי שנתכנן מראש שנינו אמרנו ביחד:

"לחיי החברות ביננו"

אגב האוכל היה מדהים והיין אחד מהמשובחים שטעמתי אי פעם.