מסעותיו של חובב זין בשדות הזרגים האין סופיים

_____________________________________________

מי שמכיר אותי יודע שיש לי מצפון חברתי מאד מפותח, ואני משתדל לסייע ולעזור כמידת יכולתי למסכנים ולעזובים בחברה שלנו.

לפני כמה חודשים החלטתי לעשות מעשה, והצטרפתי לאירגון רופאים לזכויות אדם. האירגון הזה, שאגב קיים כבר עשרים שנה,פועל בתחומים רבים,של זכויות אדם, ועושה עבודת קודש.אם יש אירגון שיקרב את השלום לארץ המדממת הזאת, אז זה האירגון הזה.

בתוך האירגון הזה אני מתנדב דווקא במירפאה הפתוחה שמעניקה טיפולים לאנשים החיים בישראל ללא ביטוח בריאות, משום שמדינת ישראל מתנערת מאחריותה להבטיח להם נגישות לשירותי בריאות.

הצוות הרפואי והאחראים על קבלת הקהל, עובדים כולם בהתנדבות ובמסירות. המרפאה פועלת 5 ימים בשבוע ומספקת שרותי רפואה ראשונית, מרפאה גניקולוגית, ומרפאת ילדים. במקרים קשים המרפאה מאתרת פתרונות בבתי החולים.

 בחודשים האחרונים, עם גל הפליטים מדארפור, הפכה המירפאה בין לילה לכתובת היחידה של פליטי המילחמה , והצוות במקום  מנסה לעזור כמיטב יכולתו למסכנים האלה.

 ביננו, מעבר לכל הבעיות הרפואיות שהם באים איתם, האנשים המבוהלים האלה זקוקים לחום ואכפתיות הרבה יותר מאקמול או אנטיביוטיקה.

מדובר בעשרות פליטים כל ערב(לעיתים שמונים איש בערב) ומאד קשה לרופא אחד , אחות אחת , ומזכירה אחת ואולי עוד מתנדב נוסף, לתת מענה מקצועי וגם תמיכה נפשית, אתה חייב לעבוד מהר, כמו בשדה קרב, למיין , הקשים יותרזוכים לראות את הרופא,  המקרים הקלים יותר נשלחים ללא מענה, בתקווה שמחר יוכלו להכנס לרופא.

הפחד הגדול  זה לפספס דווקא את במטופל השמונים ואחד עם הבעיה החריפה ,זה שיתדפק על דלתות המירפאה ויגידו לו לבוא מחר כי אי אפשר לקבל יותר.

מה שנורא בכל הדבר הזה, זה ההתנערות של הרשויות במדינה מהמצב, ובעיקר משרד הבריאות והרווחה.

 המירפאה הזאת נותנת בהתנדבות מענה למגוון מחלות שהפליטים האלו מביאים איתם, מחלות שמזמן לא ראינו בארצינו,

ולמשרד הבריאות נוח שיש מי שמטפל בשבילו בבעיה.

לא משנה להם שהפעילות הזאת מתקיימת בתת תנאים, בסוף האטימות מנצחת.

עקב כך, ודי בצדק, נלקחה החלטה באירגון, לסגור את המירפאה לאות מחאה ,

כדי ליצור הד תקשורתי ,שאולי  יגיע לאוזנם הערלות של  הפקידים במישרד הבריאות והרווחה.

המירפאה נסגרת מה 23 במרץ, ואתם מוזמנים לכתוב מיילים לשר הבריאות ולשר הרווחה,

שבו אתם מביעים את מחאתכם על העדר הטיפול בפליטים. רק היום קראתי ששישים פליטים מדארפור  ישנים בגן העצמאות כי הם נזרקו מהמיקלטים בהם היו חוסים. כמה רוע, רוע רוע !

מה אתם אומרים שתגשו לשם ותביאו להם משהו, לא משנה מה, מזון, בגדים ,שמיכות, מטרנה, חיתולים, אהבה?

יום אחד, בזמנים  טובים יותר,

 נגיד בעוד כמה שנים,

כשיבוא  בני וישאל,

אבא,  מה עשית באותה תקופה שחורה,

אני אספר שטיפלתי בחסרי האונים והישע,

בנירדפים, בפליטי המלחמה שבאו משם

ובפליטי המלחמה מכאן,

ברעבים ללחם שמעבר לדלת,

ובדרי הפחים שבגן,

כי באותה תקופה נוראה,

 לא  חמלה הארץ על יתום ואלמנה

על זקן חסר ישע ונזקק

כי באותה תקופה מקוללת

היה זאב לזאב איש,

אח לאח נבל

גבר לאישתו אכזר

ואיש את אשר בעיניו יעשה

 ואומר לו

 דע לך בני, מצפוני נקי

כי באותה תקופה ארורה

אם רציתי לשרוד  בצלם אנוש

היה עלי להגיש יד חומלת

לכל מי שהושיט יד לעזרה.

וללטף כל מכה שנתן האחר

ולחבוש כל פצע שחרטה הגדר

ולהתפלל

הרבה להתפלל

שיבוא יום אחר

ואז באותו זמן אחר

יבוא אלי ילדי וישאל

אבא, מה עשית באותה תקופה שחורה

ואני אומר...

אגב, למה אף עיתונאים /כתבים/ אנשי ציבור לא מפרסמים שבית חולים איכילוב מזה מספר שנים מטפל במאות חולים מעזה בשנה, זה נעשה יום יום, שעה שעה,

גם ברגעים אלו.

אם זה לא נקרא לעשות שלום  אז מה זה בעצם שלום אמיתי.