מסעותיו של חובב זין בשדות הזרגים האין סופיים

_______________

האמת, את הסרט הזה ראיתי לפני מספר שבועות, וכל פעם שרציתי לכתוב עליו , צץ נושא אחר וזכה לפוסט, וככה כמעט ונשכחה לה חווית הצפייה.

ואז טל רז חזר לכתוב ביקורות סרטים יפות ומחכימות, וזה עשה לי חשק לכתוב גם, ואז נזכרתי שרציתי לכתוב על רודף העפיפונים.

אז הנה זה בא:

מעולם לא קראתי את הספר הזה, אני זוכר שבזמנו פיתחתי אנטי לספר, כי כל שיחה עם חברים נפתחה במשפט: "מה? לא קראת את רודף העפיפונים?"

ואז יצא הסרט ואני, שמזה זמן רב לא ביקרתי בקולנוע, נתתי לו להתבשל על קהל שבועות רבים,

 ואז באחר צהריים פנוי אחד נכנסתי לראות אותו ביחד עם עוד עשרה אנשים בקהל, באולם קטן בלב דיזנגוף.

ו וואו!!! סרט כזה מקסים , לא ראיתי שנים. איזה סיפור מדהים, איזה משחק מאלף, איזה צילומים  יפיפיים.

וכמה בכיתי? וואי כמה בכיתי מרוב התרגשות. יש בסרט רגעים אנושיים מטלטלים, מול אכזריות אנושית מנצחת האהבה , החמלה והנאמנות,

וזה לא דבר מובן מאליו, בודאי , לא בתקופה עליה הסיפור מספר (כיבוש אפגניסטן/עליית הטאליבן)

לא להיבהל מהשפה, אחרי כמה דקות מתרגלים, ואי אפשר בלי ספויילר, הסרט נגמר בהפי אנד.

רוצו לראות.