_______________
יש לי חבר שאיך לאמר מבלי לפגוע בו, מאותגר מינית, ואם חשבתם שאני מוכן בשביל סקס לעשות הכל,
אז טרם פגשתם את ישראל.
הנחום הזה, גדל בבית חרדי בבני ברק, ובגיל 16 התפקר והוריו באקט של יאוש שלחו אותו לפנימיה דתית,
החלטה שהתבררה , כטעות חמורה, כשמנהל הפנימיה קרא להם לאחר חודש, לבוא ולקחת את הנער,
לאחר שנתפש משחית את זרעו במיטה, עם חניך בוגר יותר משכבה אחת מעליו.
מיותר לציין את גודל הבושה שפקדה את הוריו, וכמובן שלאחר אותו ארוע, שום פנימייה דתית לא הסכימה לקבל אותו,
והוא נשלח אל הדודה החילונית המשוגעת בחיפה, שהסכימה לקבל לביתה עד לגיוס.
הסידור הזה היה פתרון מוצלח למישפחה ולו.
עד מהרה מצא עבודה במקדונלד ואת הערבים בילה בגן האם במחיצת אוחצ'ות ותיקות, שלימדו אותו את המלאכה.
שם בגן ההוא, למד שהוא אוהב בחורים בוגרים שלא לאמר מבוגרים, ואלה ,אהבו גם אהבו אותו מאד.
יאמר לזכותו שלמרות הפיתוי הרב, מעולם לא לקח מהם כסף, והם הציעו .
בכל פעם שרצה זיון, היה נעמד מחוץ לגן על המדרכה, וכל המחפשים הבוגרים למינהם, היו עוברים עם הרכב,
מאטים, ואז הוא היה מצטרף אליהם למכונית והם היו נוסעים לאיזה חורבה בעיר התחתית, ושם מזדיינים.
הזמנים היו זמנים של טרום אינתיפאדה, וגר זאב עם כבש והומו עם ערבים. לנחום היה טעם מאד לא מגוון,
הוא אהב אותם מבוגרים(40-50),
הם היו צריכים להיות חפים מכל סממנים הומואים(יענו, סטרייט לוקינג) ורצוי נשואים(ארונסטים) ומאלה ברוך השם היה בשפע.
השנים חלפו, הוא סיים צבא, מצא עבודה מסודרת באיזה משרד ממשלתי, עם השנים צרף לחייו עוד ועוד חברים (ביניהם אני)
והחיים זרמו. הוא כמובן ניסה מדי פעם מערכות יחסים קבועות עם גברים נשואים, אך אלה מראש נדונו לכישלון ולרוב הוא עזב,
אם כי מספר פעמים גם נעזב.
לראשונה הכרנו בחאמם באיסטנבול, הוא הגיע עם חבורה קולנית של אוחצ'ות ישראליות, שאי אפשר לפספס.
הוא ישב שם תלוש לגמרי,לא שייך ולא מתערבב, ניכר היה שאינו מוצא את מבוקשו במקום.
התיישבתי לידו בחדר המרכזי, ופניתי אליו ישר בעיברית, הוא שמח למצוא אוזן קשבת במקום הזה,
ישבנו וריכלנו על כל העולם, הוא הכיר לי את חברותיו האוחצ'ות הקולניות,
ובמהרה הפכנו לחבורה עליזה שטיילה ברחבי העיר והפגינה נוכחות בולטת.
כשחזרנו לארץ, נשארתי בקשר רק איתו, והפכנו לידידים. (מעולם לא היה ביננו שום דבר פיזי)
מהר למדתי על חייו, ובין השאר גם על מה בסקס עושה לו את זה , הכי הרבה.
מסתבר שהשנים מביאות איתם געגועים למחוזות ילדותנו, ולא במיקרה אמר מי שאמר, שהאדם הוא תבנית נוף מולדתו.
ואז הוא סיפר לי את סודו השמור ביותר, יותר מכל הוא מתגעגע לגברים הדוסים, לבני העור והמזוקנים, שהיה פוגש בילדותו, במיקווה, בכל יום שישי.
" אז מה אתה עושה עם זה?" שאלתי בתמימות,
והוא ענה-"עושה"!
"מה זאת אומרת עושה?"
"עושה, מבקר במיקווה".
"אתה לא רציני?"
"לגמרי רציני"
"ואתה לא מפחד?"
"מפחד, אבל עושה"
"ולא תפסו אותך?"
"תפסו וזרקו אותי לא פעם, ואז עברתי למקווה אחר, אבל בבני ברק לא הייתי מאז שעזבתי,טוב, מסיבות מובנות"
"איך לעזאזל אתה יודע לאן ללכת?"
"אה, זה הכי פשוט, פניתי למשרד הדתות, והם שלחו לי את רשימת כל המיקוואות בישראל, אז מדי פעם כשבא לי אקשן,
אני נוסע לצפת או טבריה,
ביום שישי הקרוב אני נוסע לצפת, רוצה להצטרף?"
אמרתי כן, ולא הבנתי לאיזה הרפתקאה אני נסחף.
(בפעם הבאה- כמה זמן לוקח לזאזי להפוך לירא שמיים, ומה זה הדבר הקשה הזה שהסתדר לו בתוך היד שלי מתחת למים?)