אווווווווויייייייייייייייייי!!! למה כול הדברים הרעים קורים רק לי????
כול יום אני קמה עם המחשבה.. שאולי הבוקר יאיר אלי ויהיה טוב..
אולי יש עוד תיקווה.. אולי יש עוד סיבה למשמעות שאני חיה...
אולי מישהוא.. מתיי שהו יקום ויקלוט מה באמת הם החיים...
רק כעב ראש ובילבולים...
אולי באמת יום אחד זה ישתנה...
אבל לא, לא בזמן הקרוב.....
אולי חלקיכם חושבים שאלה רק מילים... אבל מילים הם משמעות.. מילים הם תיקווה קטנה.....
למה אני לא יחולה להגיד להורים שלי שאני לא רוצה טניס?..
למה איני יחולה להגיד להם שאני רוצה בימקום זה גיטרה חשמלית?...
למה שכאשר אני רוצה להגיד, לשכנע..המילים אינם יוצעות מפי ואני מושפלת.. חלשה.. עומדת במקום ולא אומרת מילה?..
למה לא יחול ליהיות לי ביטחון.. להגיד מה אני מרגישה?...
למה תמיד זה קורה רק לי??
טוב עם חירבשתי לכם בראש.. אני מצטערת... עם זה מצא חן בעייניכם אני שמחה...