שיעור ספורט
מגיעים לשיעור, ריצה קלה, התארגנות עם המורה, מתחילים משחק. הכדור כאן, והכדור שם.
אבל אני עסוקה רק בדבר אחד: להפליץ בשקט.
אוי לא!
זה קשה מדי!
אני לא מצליחה להתחמק מהכדור ובו בזמן להתרכז בתחת שלי!
אני חושבת ש... הינה, בשקט...
אוי לא! כדור!
הליכות וריצות
"יאללה את באה להליכה?"
"בכיף, נפגש באיצטדיון?"
"עוד רבע שעה"
הולכות ונהנות, מדברות על החיים, הולכות הולכות ופתאום חברתי פוקדת עלי "עצרי שניה!"
"מה קרה?"
"הפלצתי"
מאושרת ממני לא היתה. אני לא היחידה!
"גם לי יש!" צווחתי בהתרגשות, והפלצתי גם כן.
פליץ, פלוץ, פליץ, פלוץ, פליץ...
"אולי כדאי שנלך תוך כדי?"
"כן, מתחיל להיות ריחני קצת"
פליצות של כפיפות בטן
טוב, לפרט דבר כזה זה מגוחך.
אני בטוחה שלכולכם יש כאלה! 
חדר כושר
"כל הכבוד על ההתמדה, בובה. עוד חודש ככה ואת כוסית על" חברתי צרחה באוזני
"יאי, באמת? כבר בא לי" צרחתי בחזרה
"מה? קשה לשמוע עם המוזיקה הזאת"
"כבבבר באאא לללליי"
-פלוץ-
איזה כיף שיש מוזיקה רועשת.
בריכה (נו, שחיה זה ספורט)
פתאום בועות, זה לא רק שם של חנות לאביזרים פקאצתיים.
המלצה מניסיון - תעשו הרבה גלים ותשתוללו עם המים, כדי שהבועות לא יראו. אחר כך, ברחו משם. הריח נוראי.
כיף לעשות פוסט פחות עצוב ויותר מצחיק.
למרות שזה עדיין מביך אותי וזה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
