הבלוג של אמא סיגל

לעולם אל תגידו לא לילד
כי ילד הוא שליחות של האלוהים
לעולם אל תיתנו לעייפותכם
להיכבש מאחורי אני הורה
ואני זקוק למנוחה

בזכות טל יצא לי לעזור לאישה כניראה החולה באלצהיימר ולהביא אותה עד הבית

תקשיבו היה לי יום עמוס כרגיל הלכתי לעבודה אחר כך לאמא ואחר כך לקופת חולים זבולון בשביל התוצאה של בדיקה 
אחר כך גם הלכתי לקופת חולים לראות אם אפשר את הפיזיוטורפיה לעשות ולבקש שהטיפולים אינם עוזרים לי הכאבים בלשון המעטה "כואבים מידי" אבל אמרו לי שרק בשעה שש אז ביטלתי את התור לפיזיוטורפיה כי אמרתי שאין לי כוח לצאת שוב מהבית אני הרוסה באמת גם אין טעם לטיפולים
אני לא יכלה לעשות מתיחות בגלל הכאבים ואיני יכולה לעשות תרגיל לגיד ארבע ביגלל שהכאבי אכילס שלי לא טובים טוב יש לי תור לאורטופד וחוץ מזה מחר אני צריכה לעשות בדיקות דם ואני צריכה להיות בצום כל אלו הביאו אותי שאני לא אבוא לשם אבל

הייתי סוף סוף בבית והבן שלי טל ביקש ממני אם יש לי משהו לקנות או להעביר לסבתא כי הוא מאוד רצה לנסוע באופניים והיה לו משעמם בבית אמרתי לו דווקא כן יש לי כמה דברים

אבל פנקס הצ'קים לא יכל להעביר ילד בלי החתימה שלי גם מאחורה ולכן קבענו שטל ואני ניפגש בסופר וכמו שאומרים אבוא רק לחתום נתתי לו רשימה של כמה דברים

הוא היה אצל אמא ואחר כך התקשר תבואי 

טוב היינו בסופר קינינו והוא אם האופניים ואני מדדה אחריו בצעדי "סבתא רבה" נישבעת לכם מי שמכיר היכן אני גרה יודע שאני גרה על יד כביש סואן והכביש והרחוב מסוכנים לנו

טוב בעודי עוברת אני פתאום שומעת קול של אישה האם זה כאן קרית חיים האם אפשר להגיע מכאן לקרית חיים
הקריאה נשמעה לי קצת מוזרה היסתובבתי וראיתי 
את אחת הנשים שגרה על יד אמא שלי בלוג על יד 
ראיתי לפי העיניים שמשהו לא בסדר שאלתי אותה להיכן היא צריכה אז היא התחילה לספר לי ובקול רועד שהיא היתה אצל הבת חיכתה למונית המונית לא באה וע ל כן החליטה לבוא ברגל וגם אמרה לי שבכביש הזה היא לא היתה בחיים {שתבינו מדובר על אישה בת 86 קרוב לתשעים}

לפי התשובה שלה הבנתי שמשהו לא בסדר לצערי בהבנה ובראיה שלה 

אמרתי לבן שלי קח את הדברים למעלה אני הולכת איתה לא אשאיר אותה לבד מסכנה ראיתי שהיא מבולבלת השעה היתה קרוב לשבע וחצי

אשה לבדה בכביש הסואן לא יודעת היכן היא תתארו לכם רק המחשבה מצמררת

עזבתי את כל המחוייבות בבית וגם כמובן את העייפות אמרתי לה אני איתך לא אעזוב אותך והתחלנו ללכת וכל הזמן שאלה אותי זה רחוק התחלנו גם לדבר סתם כך על הילדים היא מכירה אותם כיוון שהיא שכנתה של אימי מהבלוג הקרוב

אמרתי לה אל תידאגי את איתי ואני אביא אותך וכל הזמן אמרה לי שהיא בחיים לא היתה כאן דמנסיה אישה שגרה קרוב לחמישים שנה בקריה אז ידעתי שמשהו בהחלט לא בסדר

אחזתי בה ביד וצעדתי איתה ראיתי שהליכתה כבדה לא היה לי בקבוק מים טוב היינו קרובים וכל פעם היא נחה ונשימתה כבדה ואמרה לי הלב הלב אני לא מרגישה טוב

באותו רגע חשבתי בליבי הלוואי ואנשים יהיו בחוץ אבקש מהם כוס מים בשבילה וחבל שאין מישהו מהמשפחה שיכל לקחת אותנו באוטו בעלי לא היה אבל אמרתי לה עוד מעט נגיע

טוב בעודינו מדדות אוחזות אחת בשניה והרגליים שלי כבר עברו את סף הכאב היתה חצר פתוחה ופתאום בה אלינו גבר נשא ביידיו שקיות כ ניראה היה באמצע קניה בא אלינו וכאילו קרא את המחשבות שלי אתם צריכותע עזרה במשהו? אמרתי לו אם אפשר להביא לה כוס מים
הוא ביקש מהבית על יד הם התחילו לשאול שאלות האיש פתאום פנה אלינו זה עם השקיות אמר אתם רוצות שאסיע אותכם אמרתי לו אשאל את האישה כי ממש לא היה לה כוח ללכת 
היא הסכימה והוא הביא את האוטו ולקח אותנו 

בידיוק שירדנו אז השכנה שלה קיבלה אותה בחיבוקים ונשיקות ירדתי מהאוטו אמרתי לה סוף טוב הכל טוב עכשיו לכי הביתה תיקחי כדורים ולכי לנוח ואף פעם אל תנסי לעשות "כושר" היא צחקה הודתה ואחר כך גם שאלה אותי אם אני חוזרת איתו אם האיש שלקח אותנו אמרתי לא לא אני חוזרת ברגל מה פתאום

האיש רצה ממש לקחת אותי אמרתי לו לא תודה רבה אני אעשה כושר וכך "ניפרדנו"

ההרגשה היא טובה באמת אנשים יקרים יש עוד הרבה מקרים כאלה שאנשים מבוגרים מוצאים את עצמם לפעמים בחוסר אונים מוחלט ומבולבלים אנה עיזרו להם להגיע בשלום הביתה

תודה לאלוהים שנתן לי את טל שהיה לו חשק לעשות משהו ושלחתי אותו לסופר תודה תודה תודה העיקר שהאישה בבית ולא בחוץ בשעות כאלה וחלילה לא מרגישה טוב כל טוב