הבלוג של אמא סיגל

סיפורה של אידה התוודעות

מה? אמרה חנה, איך יכלת הם היו הורים. היא היתה אמא למופת.

רק עכשיו אני יודע,

קראתי את המכתב שהשאירה לי אחרי שכתבה לאבא

אן כאב גדול מזה אמר אמיאל, ובכה לתוך זרועות חנה,

שרפתי את ליבך אמא, אמא סלחי לי מהשמיים אמר אמיאל

לא ידעתי כמה חמלה יש בך אמא, לא הכרתי מעולם בדוד שלי אשר תפס את מקומו של החלאה הזאת שניקרא אבא שלי הביולוגי והרשע, אשר רצה לתת אותך לידי האוייבים ולהרגך ולהרוג אותי.

די תירגע אמיאל חיבקה חנה חזק,

איך?איך?איך? אמר בבכי קורע לב, תיראי מה כתבה כאן, ואף פעם לא חשבתי שאבי הביולוגי היה רע אליה תיראי איזה מכתב היא כתבה לאברהם לדוד שלי היקר.

תיראי מה היא כתבה לאברהם "אף פעם לא נתת לרגישותי מקום נחות, אהובי תמיד היית שם בשבילי ועכשיו נותרתי ככלי ריק"

את לא מבינה, אני ואבא למרות שאבא בסופו של דבר הוא תיכנן הכל כך שיראה שכאילו אמא אשמה בהכל, נתן לאמא להרגיש הכי נחות בעולם ואני הצטרפתי, מזל שאבא נהרג במלחמה ודו שלי אברהם אסף את אמא בשברונה.

אני ירקתי לה בפרצוף ברחתימשם והלכתי לבית של מכרה ותיקה שלי שגרה באיזור אחר, לא באיזור שהמלחמה היגיע איליו ושם היו לי חיים טובים, והוא התחיל ליבכות

לפתע דב ניכנס מי זה שאל את חנה, חנה אמרה לו בשקט זה הבן של מזל אישתו של אברהם, אברהם הוא לא אבא שלו הביולוגי אלה רק מזל.

דב עצר לרגע, מה? לא ידעתי ביכלל, גם אני לא אמרה חנה לפתע הוא חיפש אותנו לאחר שהחליט לעלות לררץ הוא רצה פשוט לבקש סליחה כי ההתנהגות שלו היתה מתחת לכל ביקות,

הוא שנא את האמא על כיישר אחרי שאביו נהרג היתה עם דודו אברהם אבל לי סיפר אחר כך שגילה מכתבים של האבא הביולוגי כמעין יומן אישי כזה שכתב,כל החיים שהוא שונא את האשה שלו והיא לא טובה, ושהיא לא עקרת בית טובה, הוא אמר גם כשהיזדעזע לגלות שהוא רשום באחד המכתבים כי ירצח אותה, וכי אם יגלה אותה לשלטונות אז יקבל כסף ובחורות ,

אמא היתה פשוטה מזל היתה פשוטה וטובה ועל כן לא אהב אותה אף פעם לא עזר לה,

והוא כתב גם שהוא לא רוצה לעזור כיוון שהוא רוצה שהיא תתמוטט נפשית, ואם יצטרך יהרוג גם את הבן שלו.

אבל התוכניות האלה לא יצאו לפועל כיוון שנהרג בתאונת עבודה,

ואז זה הרעיד את נפשו והוא חייב למצוא את ההורים וכששמע שהוריו נפטרו נשבר.

דב היה המום ממה ששמע, אוי אמר, אויי מסכן.כן אמרה חנה בעודה מלטפת את ראשו של אמיאל,

אני לא רוצה לחיות אמר, לא אוכל לחיות עם יסורי המצפון ולשמוח ביכלל ולהקיםמשפחה,

אני לא ראויי לאהבתה של שום אשה ולא של ילדים איןלי זכות אמר.

די די אמרה חנה, לא ידעת כולנו עושיםטעות ולכולנו כל מי שהיה יש דברים שיקח איתו עד הסוף אבל חייבים להמשיך.

איך זעק איך אמשיך היסתכלי מה אמא כתבה לי והוא נתן לחנה ליקרוא.

אמיאל שלי

איני יודעת אם ואיך פעם תקרא את שכתבתי, כי אני מרגישה שהדוד שלך עומד ורוצה לקחת אותי איליו. כן גם אני רוצה כי אן לי חיים בלעדיו, בלעדי אברהם

רוצה שתידע כי אהבתי אותך, ואני אוהבת אותך ולא משנה שברחת , ובחרת את הדרך לצעוד לעולם בלעדי ובלעדי אברהם.

חייבת ליכתוב לך ילדי, את שעברתי עם אביך הביולוגי, כדי שתבין כדי שתמחיש ילד שלי.

אתה היית הילד הראשון אבל את ההריון הראשון כלומר נולדת בהריון שני.

כי בהריון ראשון אבא שלך בגלל שלא הכנתי לו ארוחת ערב כמו שרצה, כי היה חסר בה סלט , דחף אותי והפיל אותי על הרצפה על המדרגות בכניסהלבית ואז נפלתי.

הוא נבהל מאוד ממעשה זה, והצטער ובכה, ואמר כי אם לא אחזור אילו הוא ישים את נפשו בכפו, ואני אמך מכיר את הלב של אמא, אני לא יכלתי פשוט רחמי נחרמו עליו.

כי אהבתי אותו מאוד הייתי נאיבית ומקווה שאתה לא תהייה כך חשבתי שהוא אכן ישתנה.כמובן שאחרי החזרה אתה נולדת , בהתחלה חשבתי שזה היה משבר וזה עבר,

התחיל קצת לעזור ויותר כיבד אותי.

אבל עם פרוץ המלחמה אבא שלך לא נתון למצבי לחץ הוא גם היו לו חברות, והלוואי אמיאל הלוואי והיה בוגד, כמובן שארחי ההריון השני כבר לא ניראתי כפי שהייתי

כבר לא אותו עור מתוח , רזה ויפה פשוט התעגלתי קצת השמנתי , כוחי תמיד היה חלש אז ביכלל שאחרי הלידה הרגשתי יותר חלשה ועזרה לא היתה לי, אז התנהלתי באיטיות,

וגם אבא שלך היה נעדר הרבה מהבית

בהתחלה לא כל כך הציק לי, אבל פתאום התחיל לישתות, פתאום התחיל לצצעוק עלי, באמצע הלילה והיה צוחק

היה אומר זה תיתרגלי שהאוייב יגיע לקחת אותך שתהייה זריזה כדי לברוח.

אף פעם לא היתלוננתי לאיש על התנהגות זאת.

אמיאל כוחי נחלש מרגע לרגע אבל חייבת ליכתוב שתידע את הדברים.

גידלתי אותך לבד הסתברתי מאבא את האוכל שהיה ויתרתי על שלי עלמנת למכור אוכרל מוצק ולקנות חלב כדי שאעשה דיסה בשבילך

תמיד העצמתי מאביך כלפייך אף פעםלא אמרתי לך ולא הראתי לך אף כי היית בן 5

לא צעקתי לא החסרתי ממך כלום מה שהיה נתתי

הרבה פעמים אבא סגר את הדלת בשעות הלילה כי היה בדיכאון, כלפי אלו החברות שלו

אם הם לא דיברו איתו ולא באו ליפגוש אותו, ואם הוא היה יודע שלאחרים הם דיברו ואיתו לא היה מאשים אותי גם בזה ואם היו מדברות איתי היה אומר לי אותך הם אוהבות יותר ממני היה מכריח אותי לדבר

והיה סוגר אותנו בחוץ

ואני הייתימשחקת איתך ולפעמים נשארת ללא אוכל

עד שיסלח לי האלוהים אפילו בגיל שלוש הנקתי אותך אכלתי עשביםממה שהיה בחצר כדי שיהיה לי חלב אם

כל הלילה הייתי מניקה אותך כי אביך לא רצה לפתוח את הדלת.

זהו זה בני אמיאל רק היתי חייבת להגיד לך איזה טיפוס היה אביך

איני רוצה רחמים ולא סליחה זה לא יעזור רק תידע גם מלמעלה אנייאהב אותך

אתה הבן המבורך שלי ואמא לעולם אמא

ואברהם דודך היה שם כל הזמן בשבילי, כאשר ברחת וכמה פעמים נסיתי לשים קץ לחיי אבל הוא ברוח סבלנות באהבה ובהתחלה הייתי רעה כלפיוח

לא רציתי התאבלתי על אבא למרות שהיה כל שהיה וגם התאבלתי עליך כאשר בגיל 5 היית בוגר ואמרת לי

נימאס לי את לא רואה באיזה סבל אני חי , אני בורח שונא אותך אותך את מגעילה אותי.

כך אמרת לי בן שלי יקר אמיאל ואני ספגתי אבל התעצמתי כי היית הבן שלי וידעתי שאני צריכה לתת לך חופש על מנת שתוכל ללמוד לא האשמתי אותך אך לא אשקר כאבתי.

אינך אברהם חיכה לי ללא תנאים ללא שאלות הוא תמיד היה שם בשבילי.

אוהבת אותך בן רק זכור אותי זה כל שאבקש ואם פגעתי בך, אז תיסלח לי פשוט הייתי חייבת להסביר אמא.