הבלוג של אמא סיגל

דיגדוג קטן באף

מיוץ אי שם

ערפל מסתורי

וקרני שמש ראשונות

חודרות לתוך החלום

והשעון המעורר מצלצל

להיתעורר ליום חדש

ואתה כאן שכוב לצידי

כשידך האחת על גבי

וקשה לי כשקרני השמש

בעדינות מעירות אותי

מיסתובבת מולך ואתה שם

דומם מרוחק ועינייך בוהות

שם האח  מפצפץ

זרדים ישנים עולים באש

ערמונים על האש

והמנגינה זורמת בעוקיי

ואני מיתערטלת סביב גופך

ואתה מתחיל להפשיר כמעט

אל מול חום האח

ואל מול חום התשוקה

ושנינו רוקדים בקצב

מטורף כאילו אין מחר

והגשם בחלונות דופק

סוחף הוא את        הלב

למקומות שעוש לא ידענו

מעולם

ובריקוד נגלה את רזי

התשוקה

כל פעם מחדש

בריקוד לוהט

אל מול האח

עיניי מיתמלאות פיתאום

ברק של חום

כאשר נישמעת פתיחת שער

של ביתי אל  מול

חוף הים

אתה בא אליי

והרוחות מפזרות את שערך

נושקות במעילך

אתה בא אלי

עם זר פרחים קטן

שעת הערב לאט לאט

מיתגנב הלילה

מים רותחים קולחים

על גופי המיתחמם אט אט

בבית ישנה מנגינה

של גיטרה

הבוקעת נקומפקט דיסק קטן

חודרת ומיתלהטת בי

כלהבה עדינה

אבא

הולכת בדרכך

אבא

רואה אותך

וחשה

כי אתה קרוב אליי

תומך בי 

גם כשאינך איתי

נישמתך וזיכרונך תמיד יעטפוני

בגלים גלים של שתיקה

ובשתיקה יש הבנה יש תשובה

לכל ראיה בחיים

תודה אבי על כי היית

עמדי 12 שנה והענקת

את השנים הכי יפות

בחיי

אני אתה ואמא

זאת היתה משפחה 

מופלאה

וכך היא תישאר

צרובה בליבי

לעולמים

שורשים באדמה

אלפי שנים

מה לך אמא אדמה

כי בנייך נופלים לפנייך

חרוכה צרובה לא מוותרים

עלייך מדינה קטנה

ארץ זרועת שטחים

ירוקה עשירה בפרחים

פרחים שפורחים מכל בית

אמא אבא ילד ילדה

שורשים באדמה מהם ינבטו

להיות ע ולה חדש

זה לא קל 

וקל זה לא

אבל הרצון התיקווה והאהבה

שנים של למידה של העמקה

שורשי מולדת ארוכה

מורשת מלחמות שבסופם

ניצחון ליד דמעות

זה לא קל

כשלפעמים המערכת סוגרת

בקשיים

אבל בכוח הביחד

ניראה כי אנחנו

ביחד ללא כל הבדלים

שונים

זה קשה לא קל

להיות שם

לירצות להיות כאן

ולהיות כאילו זר

כל מיני סטיגמות

כל מיני פרשניות

למה לאדם אין כוח

לקלוט אחד את השני

לאהוב אחד את השני

במבט ברצון לעזור

ברצון לשמוע

כי ברגע שנידע להבחין

שנידע ליראות שנשלים

אם הדת של כל אחד בנפרד

כי בעצם דת

דת היא מסגרת של אדם

דת היא אמונה של אדם

היא ת יקווה של אדם

היא חג של אדם

היא ההכרות התשובה

היא דרכו הישרה

להיות עולה זה לא קל

וקל זה לא

אבל אנחנו שנולדנו כאן

צריכים לקבל באהבה

בהבנה בהקשבה

ולהיות יותר עם של אחד

וכולנו להיות אחד מכולם

לדעת לינגוע ברזי נשמתה

לדעת לתת יד לליבה

ואז היא תתן את כל

הנשמה והעוז והכוח שבה

על מנת לתת לך

את החיוך המתאים

שיבוא אליך מהלב

שבת מבורכת ושקטה לכלם

שבת של כנפי מלאכים קטנים

הנושקים לכלם חלומות מתוקים

שבת להיתחפר בפוך כן מי אומר את זה:)

הכי מאוחר שאני קמה ביום שבת זה שבע וחצי

שבת מבורכת ושלווה

איך אפשר להיתעלל בילדים חסרי אונים

איך אפשר להתעלל בנפש שרק רוצה לדעת

איך אפשר בכלל להתעלל ביציר כפיו של האלוהים

כי כל אחד הוא מלאך

כל אחד הוא זכאי

לחיים טובים ומאושרים

לחיים פשוטים ושקטים

איך אפשר זה פשוט לא ניתן לחשוב

שאבא הטיח את ראש התינוקת שלו

איך אפשר איך אפשר

לפעמים הכאב כל כך גדול

עד שאי אפשר לבכות

לפעמים הכאב כל כך גדול

עד שאי אפשר לצחוק

החיים מכוונים את עצמם

רק בוא תיקח את הצבעים

המתאימים לך

לעצור להביט לאחור

להבין את התשובה

התמונה בתמונה עם המסגרת הלבנה

להמשיך ולדעת

שכך חייך מסגרות מסגרות

של הבנה

כולנו ריקמה אנושית אחת של אדם

ואם אחד מאיתנו הולך מאיתנו

הולך גם חלק מאיתנו

לעולם

יום ראשון

נפתחים שערי שמיים

לגשמי ברכה

שוטפים נחלים נחלים

של יום עבר

משאירים אוויר נקי

להתחלה חדשה

ע  ד קצה הנשמה

מ  יוחדת ונוגעת ללב

י   ם של רגשות בתוכי

ר  וצה לתת את האור שבתוכי

ם יוחדים שלי יקרים שלי מלאכיי

ל  כם איתכם שאובת כוח

ה  אהבה מחזקת את האמונה

ט הורים וזכים באתם אליי

ל  עולם אהב אתכם ואברך אין לי עולם בלעדכים ילדי הייקרים

גשמי ברכה היגיעו לכאן

שטוף אלוהים את נשמתי

מהקיץ שהיה

שטוף וטהר אותי

לקראת השלב הבא

של חיי

שמיים עוטפים עכשיו

ילדים של הורים

שמיים נושקים עכשיו

לנשמות שעולות לדמעותיו של האלוהים

ואלוהים אוסף אוסף

את הנשמות הטהורות

שרק רצו לחיות

וכאשת לוט ל א פחדו

והיסתכלו אל הסודם

אל האויב הלכו

אויי נשמות טהורות וזכות

מה לב של הורים

יחוש וירגיש

מה ריקנות אין סוף

במידבר השאול

ואין נחמה

לבכי וזעקה

הן את עוללי

הן את ליבי

הן את אוצרי

אבל הוא שייך לך

עכשיו

נפש יקרה לי לעד

עד שאהיה

נשמה

ואז ניפגש שם

ואחבק אותך חזק

ולא ארפה ממך לעולם

זעקת האם  כלידה חשוכה

והשמיים עוטפים עכשיו

בגשם חרישי של

כל לב דואב כל תפילה דוממהת

של אמא כואבת

עת השמש זרחה

היבול לא קמל

הילד    הביא לאמא מתנה

פרח שושנה קטן

בתוך כד זהב

שנים עברו ועצים צמחו

היגיעו עד לשם

מרחבי שמיים כחולים

זיכרונות מהדהדים

ורק מתוך מעטפה של

זמן האמא עוד

הרגישה את פרח

השושנה הקטן

מזכרת מהבן שהלך

למלחמה 

ולא חזר

רק כד הזהב עוד

זוהר בהילת האהבה

נשמתו של הבן

שלא חזר  לעולם

מהמלחמה

אחד ועוד אחד זה שתיים

שתיים זה זוג משמיים

שמיים הם אופק ומרחב

לכל ציפור ונפש טועה

אחד ועוד אחד זה

יצירת חיים והבאת תינוק

לעולם שמורכב משחור לבן

והצבעים מורכבים משחור לבן

אחד ועוד אחד 

זה זוג ופרד

זה שחור לבן

מישהו שם ליבו לתאריך המיוחד היום?