הבלוג של אמא סיגל

חורף על הרייך

מעטה שלג על

יושבייך

כלה לבנה

אלייך נוהרים 

מכל קצוות תבל

צליל נבל עדין

מנגן זמירות לזכר בנייך

ששיחררו אותך מאוייבייך

אסופים בתוך

חיבוקך החם

ודמעות אנשים באמנותם

וזעקתם לאלוהים

כותל מנשקים

ירושלים

יפה את ותמה

ככלה ליפני חופתה

אחת

את לנו

קרן שמש פוסעת

על גגות הבתים

ועל השלג הזך

מעטה של צללים

עד של גלעד

לך כח לספר

מההתחלה את סיפורך

הניפלא

שלך

עיר השמש העולה

ירושלים

לא יעצור את

הזרם שבליבי

לתת לך חיים

אוצר שלי

שתי עיניים כחולות

יודעות

שומרות

לב שמביע אהבה

ויד אשר תעזור

לכל אחד

אבל רק אמא

תידע לגשת אל

העיניים

אל תוך העצב

מתוך

היידע שהיא יודעת

שהיא לעולם לא

תוותר

על גוזלה הקט

אשר לאט לאט

גודל

גם אם במחשכים

גם אם בכאבים

גם אם מסכת שידים ורוחות

יעטפו את נשמתו

רק מגעה של אמא

תידע לאט לאט

ליפרום את החוטים

הסבוכים

ולסדר אותם ולשתול

בדמעותיה הצמאות

אל החיים

לשתול את עתידו

אמא אדמה

מה לך כי פנייך

חרושות רבדים של זמן

זוהרות שנותייך

על לחייך הנומות

המסע

לא תם

שבילי חייך טמונים

בכף רגלייך

נאחזת במוט החיים

המקשר בין המחשבה

הלוקה בשיכחה

לבן חוזקה של האדמה

צועדת בצעדים כבדים

כי יגונך ודאגתך על הבנים

לעולם לא פסקה

מה לך אמא אדמה

על מה תיסתכלי

חול מחשבותייך פזור

מסביב לשממה שבליבך

אך השמש הנוגעת

בכתפייך 

השחוחות

זרימת הים

גלי נחשול

עננים כחולים

מסביבך

מסעך

לא לשווא

עוד מעט

תגיע המנוחה

והשלווה

היי גאה בחיים

ובכל מה 

שהשארת 

אחרייך

אמא אדמה

נאספים נשמות

כשעליהן

הדי תכריכים נושקים

לאלוהים

והוא אוסף בכאב

גדול את

שובל הילת

הטוהר והיופי שכל

נשמה הישאירה

בעולם להנצחתה

בוקר אור חברים

בוקר קשה

עם שמתם לב

שני אגדות הלכו לנו

בחג החנוכה

אחד בנר הראשון

ואחד בנר האחרון

שניהם היו הילה

וחוזק לתרבות

הישראלית

שניהם נתנו אור ושמחה

לארץ ישראל היפה

ספי ריבלין ז"ל

ואריק איינשטין ז"ל

יהי זיכרם ברוך לעולם ועד

ונשמתם בצרור החיים

שערי גן העדן

שמורים בכנפי ליבי

אלייך אסחף וארקוד

בשימחת האביב שבי

אשר לא תפוג לעולם