הבלוג של אמא סיגל

לתוך הלב לאט לאט

את פעימותיו תכסה

בחום ובאהבה

ירקיעו השמיים והאפשיות

יפתחו כנתיבי אוויר אל הלב

על כל מיכשול או כאב

זריחה של יום חדש

כאשר התיקווה לעולם לא תיגדע

שערי גן עדן לעולם הבא

כי כשאנו מגיעים לשם

אנו קוקים לרחמים של אלוהים

צריך ליזכור

וצריך לירצות את זה

בלב ישר ונאמן

באדמה שוקקה למים

ומיום היוולדי נטעו בי הורי

זרעים של אהבה

זרעים של תובנה

זרעים של חמלה

זרעים של שלמות

זרעים של סבלנות

זרעים של שמחה

זרעים של סליחה

לתוך האדמה השרשתי

הזרעים

ומהעצים שסבבו את

ילדותי 

ליקטתי אלומות אלומות

ונטעתי קרקע מוצקה לבניי

והשרשתי להם את

זרעי האהבה שנטעו בי הוריי

אל תאמר לי

הן

אל תאמר לי

לא

יש עוד שלווה

בגן העדן המוקף

צללים ארוכים

ילדות   שהיתה מסכה לכבוד

החיים במשחקי אור וצל

של תאטרון ישן

פרחים נולדים לאלוהים

הם כבר שלו

אל תאמר לי כן

כי אינך יודע

ואל תאמר לי לא

כי חזק וחלש מיתאחדים

לאחד

מיתחת לאדמה

התופסת את עמוד התורן

אשר הדגל באמצעו מורכן

על אלו

הפרחים שנולדו לאלוהים

הלב זועק והנפש מיתמוססת

אל תוך הריק

אינך ולא תבוא עוד

לעולם אליי

תהיות שאלות תשובות

לא יחזירו אליי

את פעימות הלב

שצמחו בתוכי

מבקשת אני סליחה

אך אל אוכל לסלוח

מבקשת אניתשובה

שאין לה מרגוע

אני קועת היום בבכי מר

אותך מלאך שלי יקר

ממני ואפילו עכשיו

אף אחד לא יידע

את שכאבת בשתיקתך

בזעמך בזעקה אילמת

לעזרה

אין לי חיים עכשיו

החיים מהלכים

בדפים ריקים

כל השמש ניגזלה מהעולם

ביום בו נוכחתי

ביום בו הבנתי

שאתה כבר לא איתי

ולא תהיה לעולם

ביום הזה גם

אני הלכתי

ועכשיו כך נישארתי

כאן על מנת

להמשיך לכוון הורים אחרים

שישימו לב לילדים שלהם

הזועקים את זעקתם האילמת

בכל צורה שיהא

-

מוקדש לכל אותם הורים ששכלו ילדים לאחר שהילדים שלהם שמו קץ לחייהם ואחרי שעברו התעללות מילדים אחרים

יהי זיכרם ברוך לעולם ועד

ש  ומרים מלאכים על נשמות טהורות

ב   רכה בפיהם לכל נפש הומה

ת   יתכסה כל המדינה בהילה

ש   ל קדושה ושל חמלה 

ל    קבל את פני השבת בלבן

ו     לברך את המנוחה שניתנה

מ    אור הנירות יהיו מאור ימים של השבוע שיבוא לברכה ו

      ולהצלחה

מתוך חלום להרגיש אותך

להיתכסות בשמיכה ולהיתאחד איתך

לתת לזמןל עבור

ולא להרגישו

עם אור ראשון

נשיקותך מלטפות

את יומי

באורו של

יום טוב

האמן בעצמך

כי אתה יכל

האמן בעצמך

הי אתה כוכב גדול

האמן בעצמך

כי חלק מהעולם

טמון בך

ובכוח המחשבה

תוכל ליצר אמונה

אצל אדם א חר

תוכל לייצר עולם

בכוח ההבנה

שאתה יכל הכל

האמן בעצמך

כי הכוח שלך

בהילתך מוסתר

האמן בעצמך

כי אתה חלק

ממה שאלוהים ייעד

לחיים

מהבכי שאתה לא רואה

אעטוף וארווה את צמאונך

לכאב החד שבליבך הרחב

אתן את דמעותיי להרפות

כי דמעות שבאות מאהבה

מדאגה דמעות של קסם

של אהב ה של אם

רק הם ימחקו כאב

צורב

אעטוף אותך מבעד לרכסים

שבנתה נפשך

אף כי תיפגע בי

אעבור   גם את הכוח שבך

כדי להגיד לך

שאני כאן

ותמיד אהיה כאן

אעטוף אותך ברוך בשלווה

אעטוף אותך כי

הבאתיך לעולם

אני אימך

וכל צעד שלך בחיים

אהיה איתך לעד

זה הבן שלי

ההולך כבויי כביום היוולדו

זה הבן שלי

שזועק ודומם למגע האהבה

זה הבן שלי

כשורש מיתכסה

עד מעל לראש

זה הבן שלי

הצוחק בכי תמרורים

זה הבן שלי

המרגיש לבד מול העולם

זה הבן שלי

ואעשה הכל

אתן לו צלע מצלעותיי

ליבנות את חייו מחדש

זה הבן שלי

כם כל חרדותיו

זה הבן שלי

עם כל מחשבותיו

המביאים אותו רק

למקום רחוק מאוד

מקום שאף אחד

קיומי לא היה שם

ולא נגע

אך בני נגע

בכנפי רוחו

ולשם הוא רוצה

להגיע

זה הבן שלי

להיסתכל אל העולם

מעבר למסגרת שבנינו

להיסתכל אל העולם

ולדעת שלכל הטבע

והדברים יש חוקים

של אלוהים

אני באה אילך לישתות את הקפה איתך

ואחר כך אתה את הקפה שלי

תלגום בפתיתים פתיתים של תשוקה

שקטה שקטה היא הילת הלילה

גלים גלים של זרמים

שלא נודעו עוד מעולם

שוצפיםומתרפקים על חוף

החלום של אתמול

שנירקם לתוך הלילה

של היום

הפחד לא ידחוף אותי לשום מקום

שלא ארצה להבין

הפחד רק ידחוף אותי אל האתגר

האישי

רוח נעימה אחר הצהרים

פתיתים של שלג

צובעים את הנוף

שמיסתתר לו מעבר

לוילון הורוד שבחדרי הקטנטון

עפה המחשבה מעבר להרים

שאחורי שורת הבתים

ואני את שערי הרטוב

אסרק

ואחכה לה עוד

לאהבה הטהורה

זאת האהבה הראשונה

שנינו חובקים את העולם

כאשר הילת פיך על פי השוקק

לנשום את נשימתך החיה

רק בשביל הרגע הנפלא

לתת את כולי למשוא אהבתי

ולדעת

שכך גם אתה מרגיש

יחד אנחנו גוף אחד

נשמה אחת

יחד נבנה לנו מדינה שלמה

של תשוקה שלי ושלך

לעולם

גלי החוסן של אלוהים

נישברים לרסיסים באבני הקיר

שבנתה לה נפשי

צוקים צוקים שלתהיות

לאן תפני רוחי

ועל מה יכבד ליבי

המים הסוערים בשמורת מצודתי

הן ברק ורעם זעמו של

אלוהים

ואני פתוחה ורפוייה

כבוייה וסוערת כאחת

שוברת שתיקה בדממה מעיקה

ורק קול הניפוץ

עוד נישמע שם

מעל השממה

כקול הזעקה

לעזרה מתוך

תהום הנשייה

הברק חזק מנשוא

פוגע בנשמתי

ואחרי הרעם

הברק מבריק

את כל סיוטי

היום שבאים

אלי בלילה בחלום

עד הרעם הבא

מבולבלת זאת התחושה

סערה בכוס תה שבורה

כשהתה עוד חם

וברור שהוא יתקרר

כך היא התחושה

של אי וודאות