הבלוג של אמא סיגל

צילצול פעמון

בעינבלי הזמן

עפה בכנפייך ובשדותייך

ואתה קורא לי

אהובתי

צילצול פעמון

מעיר אותי מהחלום

המתוק

אל תוך עינייך

הכחולות

אל תייסר את האחרים

במקום בו אתה מיוסר

רק הדממה המקיפה

על אדם לעצמו

שקופה כמי תהום

של האשליה

זה כמו לכתוב תווים

ולנגן מהם יצירה

אשר נישארת לעולם

ועד

הלב אומר אחרת

הראש פונה אחרת

אךידיי עושות את ההוה

בלי שום צל של חרטה

לקום מהאדמה

להרגיש את הילת האלוהים

נוגעת בייקום

ולהרגיש ייעוד

לעולם אין למחוק

נתיב שנבחר

כי הוא יבוא

אלייך 

מחר

עברתי את סף הכאב

ועכשיו רק צל געגוע קטן

עובר בי בלב

כדקירה קטנה

כאשר אני זוכרת זוכרת

אותך

כשהלכת ממני הרגשתי בדידות איומה

גרגרי חול שרפו ברגליי ולא מצאתי את מקומי בעולם

הים הרוגע של דמעותיי

היה לגאות בהבנה  שהבנתי

שבעצם פנית לי את המקום והראת

לי את האופק אבי היקר

במבואות דשא הייתי

מן החום של הייקום

ואהבתך נוצרתי

מלאך ליווה אותי עד

אלייך

נשמתי בזכותך את החיים

כל יום

נטעת בי עוד אבן

דרך לחיים

כל יום

כל יום כל יום

נטעת בי את השמש

את האדמה

את הכיוון לחיים

אבי

איני יכולה בלעדייך

אבודה

אבל מהדרך שהשארת בשבילי

מרגישה את נפשך

קוראת לי להמשיך

אבי אתה במיתרי ליבי

כניגון תפילה זכה

טהורה

יהי זיכרך ברוך לעולם ועד