הבלוג של אמא סיגל

קחי את חייך בידייך

קומי מתוך עפרך

לא כל הנוגע בך

הוא זה שיקבע את דרכך

ליפעמים הדרך הבודדה

היא כוח למחשבה

אמונה תלוייה בכושר השכנוע

שלנו באמת הגלוייה לעינינו

להרגיש הכי פשוטה

בים של הרבה אהבה

לחייך לעולםעלכ ל

הדברים שאנוחווים

להשלים אתמה שניתן

בזכות ולא בחסד לנו

להרגיש את ידך

המגששת

את הדרך לשעריי

להיסחף אלתוך

הרגש

ולטבוע איתך לכמה רגעים

בים התשוקה

ולטעום ביחד איתך

מפרי האהבה

לא יאיר את היום

היום שלפני

המתרסים נסגרו ומבעדם 

יש אור

לא תבוא הישועה

מדברים שנחצבו

בהדי הזיכרון

עצים נושקים אל על

ציפורים עובדות את יומם

והאדמה עודנה שם

מחשבות מרקיעות את השמיים חוצות

אנשים מיתפרנסים למחייתם

ובתוך כל זה אדם נשאר

אדם

הדרך הארוכה לנשמה

שבחרה בצינור

החיים להישלח

לכאן

דימיון מדומה של אנשים

המיתפוגגיםלאיטם

משאירים כרי חותם

בתחילת המסע

אל המנוחה והנחלה

אחרי שנים של תהיה

של למידה ושל הכוונה

לחשבון נפש של הנשמה

רצים אחרי האדם

והאדם לומד בהם

את שהדקות גוזלות ממנו

את נעוריו

ובתוכו צללים

יד קטנה מבפנים

שולחת את הילתה

לעבר הייקום

ידעתי הרים וגם פרחים

ידעתי הדים שדים ומלאכים

דומם גופי הנח לאט

מערבות חייו שעבר מכבר

היית לי אישי היקר

כסות נעלמה בלילה קר

ואני דוממה מוצבת

מול אבנים של

חומה

והולכת הולכת אחרי הגלים

לשם תיסחף נשפי

ואתה אל האופק

תיברח ותצא

מגופך

היום משנים לשעון קיץ

אנחנו מפסידים שינה

מזיזים את השעון

לשעה אחת קדימה

כולנו נלך היום לישון בשעה 21:00 חחחח

פתחתי חלון לעולם בו הכל אפשרי

כן כן הכל אפשרי

אם רק ארצה

אם רק אעז

אם רק אחשוב

כי הכל תלויי בנקודת המבט

יפה שלנו על כל הסובב

אותנו

שבוע נפלא לכם

ובוקר אור

בין דפי התילתן

וריח הפישתן המשכר

באת אליי

עם גופך החסון

והיינו שם בשדה הפתוח

לרגע אחד נהפכנו לאחד

ואני פסעתי בך

וידעתי כל משעול בגופך

ליראותך באור השמש

ולהרגיש אותך נושק

ולוטף את גופי

הנענה לתשוקה שמוסתרת בך

כבר הרבה שנים

זה נישגב ונפלא

אפילו ביום קריר

אצעד צעד צעד אל תוך האושר

ואגלה נקבים נקבים של מסתורין

אופף את האושר

האם הדרך אל האושר

יותר מאושרת מהאושר עצמו

את זאת נגלה

בייעוד שיועד מטרה לנשמה

העולה על סיפון החיים והאהבה

חלקות דוממות של חיים 

שלמים

תקופות שעברו כלא היו

שם

הזמן נעצר והכלום נישאר

הריק

אוכל את הנשמה

סיפורי חיים קצרים

של נערים מיתבגרים

בתחילת החיים

כאשר התחילו

ליפרוח

נחצבו באופן פתאומי

באדמה

בדם המלחמה שהיתה

והם חלקות דוממות

של חיוכי צעירים

שנשאבו לעד

לתוך כפותייך

אלוהיי

מרוב אהבה לאיך

פסעתי בנתיבי ליבך

אך לא יכלתי

להאיר אותך כאשר

היגיע הזמן

בין אור האלוהים

לבין מתחם החיים

היכן שהמלאכים נושקים

בפסגות ההרים

שם השקט ישרור

והדרך ארוכה תהיה

שם בכוכים של הזמן

משכנות הנפש מיתחברים לאיתם

אל קווי מיתאר

במציאות המדומה

שבחלקת האלוהים הקטנה

השמורה רק לנשמות אל

לאלו שעזבו את העולם

מיזמן

אני כל כך גאה בך

בפרח המיוחד הזה

שקוראים לו טל

והוא "במקרה" הבן שלי

עכשיו הוא יושן שנת מלאכים

אחרי שמהבוקר הוא לא היה בבית

ולא סתם אצל חברים

אלה

היה בלוחמי גטאות

ואחר כך הוא הלך

להיתנדב דרך מד"א

בסופר ושם עם יתר החברים

גייס כמה שיותר אנשים

לתרום לניזקקים

הוא בשעה תשע היגיע

עייף כולו רעב מותש

אבל חיוך על פ ניו

כמובן הכנתי לו מראש

צ'פס אמיתי מתפוח אדמה

כמו שהיו עושים פעם

ולא ציפ'ס מוכן קפוא

שאין בו שום טעם

והשניצלים הוא אכל קצת

דיבר היה רעב וצמא מאוד

וכל זאת משעה שלוש וחצי

עד קרוב לתשע

הם עמדו ולא ישבו

וניסו לשכנע אנשים

לתרום משהו מהקניה

כל כך גאה בך טל שלי

עכשיו השינה היא מתוקה

שאלוהים יברך אותך בן יקר שלי

כמה אתה אוהב לעזור לזולת

גאה בך מאוד

אמא