הבלוג של אמא סיגל

עורגת אלייך בחצות הליל

עת נפשי מצאה מרגוע

מתוך גופי העייף מתוצאות היום

באה עד אלייך שם

להיתעטף בסגולות אדי הנהר

שמצויי אם שם בתוך

ההוויה מעל לקוסמוס העולם

נפשי מתרוממת אל על

ובאה להיזדכך בך להיכנס

לתוך מעגלים של מים

המוקפים ברגשות מוקפים במלאכים

וכך ארחוץ שם כל ליל

ואגיד לך תודה לאוהים

על כי נוגעת בנתיבך 

גם כאשר חיה אני

ועל כי אני פוסעת לאט

אל תוך הנהר

ואחר כך בטהרה שנשפי

דם חוזרת אל גופי

לעוד יום של התחלות

חדשות

אני אימכם שהענקתי לכם

חום אהבה חמלה וגבורה

אני אימכם אשר פסעתי

בשדה מוקשים למענכם

אני אימכם שלכם הורשתי

את שליביאומר לכם

סבלנות סובלנות והרבה חומכה

הרבה שתיקה

אני אימכם שבה פגעתם

ואש צורבת מדבריכם

שורפת היא את קצוות נשמתי

אשר לא תידע

מנוח לעולם

פרחים נובלים בשדה שיבולים

קמלים הם במקום

בו הכוח לחיים גודל

שיבולים שיבולים נאספים באלומות

ואילו הפרחים קמלים אט

אט שמש רוח וגשם

לא נוגעים בפרחים

הם מכוסים רובד של

שנים

לאלפי צלקות קטנות

מכוח צמיחתם

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=2115690

כמה מילים שכתבתי לבן שלי האמצעי

שלובים יד ביד

רק הנצח הוא כגל עד

אהבתם ללא שאת

של דוד ויהונתן

עוד כינור דוד

ביד דוד המלך

תזמר את שירת החיים

אחרי שנים בחיים של

הזיכרונות הכאובים דוד ויהונתן

אם זועקת דומם

עינייה מכוסות וקרועות

הן מבפעים

הכאב חורדר הלב נשרף

הבעירה הנצחית של החיים

שנקטעו ביעף

מה לך אמא זעקתך

כתרועת שופר לאלוהים

ומחפשת היא את

ידי המלאכים שהלכו

לבלי שוב

את המלאכיםש לה

אשר שתו לאמ יזמן

חלב אם ממני ינקו

איה בניי עורקי ליבי

הפסיק דמי לפעום בתוכי

איה בניי שורשים נעקרו

ועזבו אותי כאן

נפש מדממת מבכי

וקינת דוד תשמע בהרים

איה בניי האם הזועקת

את זעקת הרחם האבודה

הן לנצח הלכו הם

במלחמה ולא יחזרו לעולם

כעס אהבה דאגה ייאוש

נפש בקן שהוא גם כלוב

כקוקיה מציצת פורשת כנפיים

רק לידאות במרחבים

של מה שהיא רואה

דרך הקן שבנתה לעצמה

חדרי לב נשברים

רצים הם למקומות חשוכים

דבר לא ישכנע אותם

הדים צולבים בהיגיון מכים

מהמבט הכועס

מהמבט המיואש

מהמבט של האדם השני

המיסתכל בראי

והעומד לצאת וליזעוק

איך אפשר להיתעלם

כאשר הראיה מחדדת

את ההבנה

ואתה על המיגדל

בודד ומתחתך עפר

ומעלייך שמיים

ורק דמותך שם

זועקת לעזרה ונפשך

רוצה להיות גם פה 

וגם שם

משהו בך חושש

להמשיך להיתאבק

להמשיך עד להגיע 

אל החוף

רק אתה על המגדל

וגופך זועק הצל אותי

הצל אותי מטביעה

ומשהו בך מכרסם

מיתרחקת מקווי החיים נפשך

אבן שאין לה הופכין

אפופה בצללים גדלים

של אכזבה ושל שחור

צללים מחוברים בקווי המחשבה

דמיות שנעלמו ליפני שהיו

פיסת אור קטנה של

אהבה של אמא

שלא תיכבה לעולם

והאור המקיף אותך

בשקט של הרחם

איליו תיתגעגע כשנפשך תיסער

ותירה לשוב בחזרה

אל בוראך

דפיקות הלב המעידות

כי זאת רק ההתחלה

של מסע לארץ רחוקה

ארץ של אשליה

גל של חום

רגע לפני המפץ הגדול

לתוך עולם של

תקופות

אני רוצה פיסת שמש

שתגיע אל מבוכי ליבי

תשטיק סערות רוגשות

ותחמם את הקור שבלב

רוצה פיסת אושר לגעת

לגעת במה שאפשר לגעת

רוצה רק פיסה פיסה

של חיוך של אהבה

ושל הבנה

אמא את גידלת אותי לתפארת

את נתת לי את הדרך

הארת בשבילי משעולים חשוכים

צבעת את האבנים המתדרדרות בצבעים

וכך לימדת אותי ששחור זה שחור

שלבן זה לבן שאדום זה אדום

לימדת אותיערכים גבוהיים

של אהבה חום הקרבה

היה לנו הכל מכל

מכל הלב שלך שלא נתן לי אף

פעם להרגיש שכאב לך באמת

כשאבא עזב אותנו לעד

תמיד חיכת עשית ממני מלכה

ועכשיו כשהתבגרת וכוחך אוזל לאט

עכשיו הדרך שלי להאיר את דרכך

ולתת לך קצת ממה שאת נתת לי

אמא אוהבת אותך כל חיי

את בשיבלי כל העולם

תודה שהיית איתי

ותודה שאת איתי

מביתך סיגל

אבני דרך עולים משום מקום

צהוב כתום זה הצבע של

הריקנות המשתקפת בין ההרים

זיכרונות שנמחקו ממים סוערים