בא מן השתיקה

טעם הסיגריות בפה.

ממלאים את הטעם שחסר.

ממלאים את הבטן הריקה.

ממלאים את כולי.

מתי זה באמת יהיה ככה??!

אני רואה אותם..

מקפצים להם מסביבי,

מרקדים להם בשמחה,

על מה שהצליחו לעשות,

על איך שהם הפילו אותי.

אני רואה אותם,

מאושרים יותר מתמיד,

על שהצליחו לקחת אותי.

לשאוב אותי אליהם.

אני רואה אותם כל יום,

מסתכלים בי במבט מרוצה.

אבל הם לא יצליחו.

המלחמה הזאת כניראה תישאר לנצח..

כי הם מצליחים להרוג אותי כל פעם מחדש.

ואני לא יוותר,אני לא יכנע.

בסוף הם יראו מי ינצח.

אני יבוא ויתפוס אותם,

אחד אחד,

ויכסח את נשמתם.

אני יגרום להם להרגיש כל כ רע.

ורק אז הם אולי יבינו,

מה הם גורמים לי להרגיש כל הזמן.

כל יום.כל שעה.כל דקה.