בא מן השתיקה

בחושך,באפלה,

היא ניצבת מולי.

חזקה ואיתנה.

מתקרבת לאט,בעיסוס

עם המבט הזה בעינים.

היא מתקרבת.

כבר כל כך קרובה.

ובעיניה אין כלום.

אין פחד,אין שמחה.

כלום.

ידיה נשברות,

נופלות לצידי גופה השברירי.

רגליה קופאות,

דקות כמו 2 גפרורים.

נזהרות שלא לנשור.

והיא מתקרבת,

נעלמת.אבל תמיד שם.

עם המבט הזה בעינים.

בלי פחד.בלי שמחה.

תמיד שם.