ארץ לעולם לא,לעולם לא הייתה קיימת.
אילו הייתה רק אפשרות אחת,ללכת לשם,
הייתי מוותרת על הכל והולכת.
אני רוצה להיות ילדה,ילדה בת 4.
תמימה ,ילדה שלא מבינה כלום. שהחיים הם דבר חדש לה.
אני רוצה להשאר בת 4 לנצח,
בלי כאבי ראש,בלי מריבות,בלי לחשוב מה מתאים למה ואם אני מתלבשת יפה,
בלי לספור ימים ליום הולדת הבא שלי,בלי לחשוב יותר מדי.
להיות אני , להיות עצמי ,לעזוב הכל ולגור על אי,להתבודד ולהיות אנונימית.
אני רוצה לשכוח את העולם,
בלי מחשבות,
בלי לחשוב על העתיד,
להיות עם עצמי,
להיות ילדה.
להפסיק להתבגר.
אני רוצה לא להיות.
להיות פשוט רינת ,החנונית,המכוערת,
זאת שאף אחד לא מסתכל עלייה,שהיא לא קשורה לחיים.
אם הייתי יכולה,לא הייתי מכירה אותה.ואז,לא הייתי עושה טעויות.
רצון,זה דבר טוב.
אבל החיים ממשיכים...
הם לא עוצרים לרגע,
הם כמו רכבת,
שנוסעת במהירות מופרזת ולרגע,אבל לרגע אחד היא לא עוצרת.
אם הייתי יכולה,הייתי מבקשת מהרכבת לעצור,להוריד אותי כאן,
בתחנת הילדות,ולא לאסוף אותי חזרה למסלול.לעולם.
הרבה פעמים אנשים רוצים להתבגר,אבל כשמגיעים לגיל מסויים,
מבינים שלהיות ילד זה הכי כיף בעולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
