נכון, לפני שני פוסטים תיארתי לכם את הגבר המושלם,

הגבר שאני רוצה בתור בעל.

אבל לעומת זאת, יש בנים שהם פשוט בלתי נסבלים;

גל, רום ותמיר.

כל פעם שאני עוברת לידם שלושתם מחליפים מבטים ומתחילים לצחוק,

ואם לא לצחוק, הם מגחכים ומביטים בי כל אחד בתורו.

וזה ברור שהם צוחקים עלי,

הם אפילו לא מנסים להסתיר את זה.

אני חושבת ששני מרכלת עלי איתם.

וזה הכי פוגע, כי פעם שני הייתה החברה הכי טובה שלי!

החלפתי תיק, קניתי (מהכסף שלי, 200 שקל!) ג'אנספורט לבן מדהים.

כי התיק שלי היה מכוער.

אז כשרום וגל שאלו אותי למה החלפתי את התיק,

עניתי שלא אהבתי אותו ושהוא נקרע.

תמיר: "עומס משקל" הוא אומר בצחוק ומסתכל על רום וגל.

נמאס לי.

הם בנים נוראיים.

וגל כל שנייה אומר שאני מאוהבת במתן,

(ילד חמוד ומצחיק, אבל אני לא אוהבת אותו, אני אוהבת את עומר)

ודנה מהכיתה שלי? משתפת איתו פעולה!

אני כבר לא יכולה לסבול את זה,

אני רוצה לעבור כיתה.

לכיתה שבה כל אלה שנמצאים איתי בקבוצה של התנועה לומדים.

אני מסמנת את אנה בתור חברה טובה שלי לעתיד.

ממני, הפגועה, שרוצה להגיע כבר לתל אביב,

חסויה, לא מסובך.