אני כבר לא מרגישה שזו המשפחה שלי.

אני נועלת את הדלת, לא יוצאת החוצה.

נמאס לי כבר מהם.

מהאח הגדול האידיוט שלי,

שקרן ומתנשא שחושב שהוא מעל כולם ויכול להגיד לי ולאחרים מה לעשות.

מהאחות הקטנה הקרצייה שלי,

פקאצה קטנה ומזדיינת שהתחילה את גיל ההתבגרות בגיל שמונה.

מהאבא האגואיסט שלי,

שחושב אך ורק על עצמו ועל שעות השינה שלו, ואף פעם לא מוכן לעשות מעבר או על חשבונו.

מהאמא המעצבנת שלי,

שכל מה שהיא יודעת לעשות זה להתלונן שהיא לבד ושאף אחד לא עוזר לה ולצעוק.

תמיד אותו דבר.

הם עושים מעשים נוראיים ובסוף אני זו שצריכה לסבול.

אני זו שצריכה לסלוח למרות שאין לי שום סיבה.

אני לא מרגישה בתוך משפחה כשאני איתם.

אני לא יכולה להיות בטוחה שהם תמיד יגנו עלי.

אני לא יכולה להיות בטוחה שהם תמיד יהיו לצידי.

אני לא יכולה להיות בטוחה שהם חושבים עלי.

אני לא יכולה לבטוח בהם.

אני מרגישה לא קשורה,

אחרת.

אני באמת כזאת.

הכנתי עיצוב חדש, לכבוד החורף (:

מה דעתכם?

נ.ב: סידרתי סופסוף את החדר היום.

אה ו, חג שמח. ><"

באהבה,

חסויה, לא מסובך.

I'm JUST Diffrent