כבר עבר שבוע מתחילת החופש... ואני מסתכלת אחורה, ולא עשיתי כלום.

אפילו שיעורים עוד לא גמרתי.

כל מה שעשיתי זה לראות עם אמא שלי שר הטבעות (אחוות הטבעת) וחצי משני הצריחים, ולהפגש עם המשפחה.

לא נפגשתי אפילו עם חברה אחת. אפילו לא פעם אחת, חוץ מבחוג משחק שלי.

לא סיימתי לתכנן את החדר, לא הייתי עדיין בתל אביב...

ליל הסדר עבר סוג של בשלום.

לא מצאתי את האיפקומן, אבל אני בכל זאת מקבלת 35 ש"ח ^^

וסבתא הביאה לי מתנה: 100 שקל, ושוקולדים. כאילו אני צריכה את השוקולדים האלה.

בסוף אני עוד אחלה בסוכרת או אקבל התקף לב. כשיש לי שוקולד, בחדר, בבית, קרוב, אני לא מסוגלת לעמוד בפיתוי.

איזה חופש מבאס.

להיות כל היום בבית... תקועה איתם.

עם אמא שלי, שכנראה פשוט לא אוהבת לדבר איתי, או שמשהו דפוק אצלה במוח, כי כל פעם שאנחנו מדברות תמיד מתחיל ריב.

עם אחותי הצומי, מכשפה קטנה ודוחה, שכל מה שיש לה בחיים זה החברות המפגרות שלה ולהציק לי.

עם אבא ועם אחי...

אין לי כוח אליהם יותר. משהו דפוק במשפחה הזו. משהו לא בסדר איתנו.

תגובות יתקבלו בברכה,

חסויה, לא מסובך.