היי. החלמתי.
מצטערת שלא אמרתי כלום, למי שדאג. אם מישהו דאג.
האמת שאין לי כל כך מה לכתוב, אבל יש לי הרגשה שזה יהיה פוסט ארוך.
פתחתי בלוג חדש.
בלוג רגיל, לא אנונימי, עם תמונות ושם ותאריכים והכל.
לא בשביל לפרוק רגשות. סתם כי לכולם יש.
למה זה ככה?
למה אף אחד לא ממש מעוניין בחברתי?
אנשים כותבים המון בבלוגים שלהם שהם מרגישים לבד.
שאין להם אף אחד, שום דבר. שרע להם.
אבל העניין הוא שאני כל כך לבד, שזה נורא.
באמת אין לי אף חבר טוב ואמיתי.
השאלה היא, האם ככה זה אצל כולם?
אצל כל מי שכותב ככה בבלוג שלו?
ואני באמת בן אדם מדהים. בן אדם טוב.
אני אחד האנשים הכי טובים שאני מכירה.
ואני יודעת שכאן זה לא נחשב "שוויץ", כי אף אחד לא מכיר אותי,
ואף אחד לא יודע שאני חושבת ככה על עצמי, חוץ מכם.
אני רוצה לעבור כיתה.
נמאס לי כבר.
מחר ילדה מהכיתה שלי (אין לי כוח להמציא שם) טסה לארה"ב לחודשיים.
פאקינג חודשיים!
אלוהים אני כל כך מקנאה בה...
מה גם שהיא החברה הטובה ביותר של מי שאני הכי רוצה להיות חברה טובה שלה.
בינתיים החדר שלי לא מתקדם.
(אני קונה רהיטים, מיטה, הכל...).
ואני לא יכולה להביא אף אחד הביתה כי הבית נראה כמו דיר חזירים.
מה אני צריכה לעשות? באמת, אני כל כך צריכה תמיכה... עצה.
זהו. אין לי כוח לכתוב עוד.
בכללי, אין לי כוח.
מהשבורה,
חסויה, לא מסובך.
I am so lonely
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
חסויה, לא מסובך .
