עברו 6 שנים ואני תקוע עדיין.
אני משוגע כך אני נוטה להאמין..
ההבדל בין טיפשות לגאונות הוא דק..
אבל אני לא יודע.
זה אתם תחליטו...
ולא משנה מה זה..
ימשיך...אני בסוף אשאר מתפורר לי לבד עם עצמי..
את תרדי ממגדלי העקבים שמחבלים לך ברגליים ותשתחררי מהפוש אפ שמועכת לך את החזה בניגוד לכוח המשיכה.
אני אוותר על הג'ינס הלוחץ, שעושה לי ישבן יפה אך מוריד את סיכויי להביא ילדים לעולם ואשאיר בבית את הכובע השיקי עם החולצה היחידה בארון שעדיין מגוהצת.
לא נצטרך למצוא את "המקום המושלם", מראש נוותר על שקיעות, ים ספוג מפרשיות ושמיים זרועי חייזרים.
נפסח על לב הסצנה עם כל אלו שמתאמצים להראות כמה שהם לא מתאמצים להיראות.
נשב על בירה וקפה באיזה חור שומם בו נקבל יחס של מלכים מבעל-בית מיואש שהתכוון, רגע לפני שנכנסנו, לתלות את עצמו על המאוורר תיקרה.
נוכל לדבר שם בשקט, מבלי שמוזיקה קולנית תכריח אותנו לצעוק זה אל זו כמו תנים אבודים בלילה.
תרגישי בנוח לטרוף מה שבא לך.
אני ארגיש בנוח לשתות את עצמי מדעת.
זה "לא דייט" אז לא צריך למכור אחד לשנייה שקרים מיותרים על עצמנו.
ברשותך, נרד מהסמול-טוק, כולנו כבר יודעים מה מזג האוויר ומי זכה אתמול בריאליטי בתור "זמר השנייה".
נתעלם משלל עצות מתוך ז'ורנלים שנונים על "עשרה דברים שאסור לדבר עליהם בפגישה ראשונה" וכמו ערכת סכיני שף נפרוס על השולחן לפנינו את השריטות שלנו, כי בינינו, זה מה שהופך אותנו למעניינים ולא לשיבוט מחויך של דוגמנים מפרסומת לסודה-לייט.
אם את רוצה לדבר על ילדים ומשפחה, הרגישי בנוח.
אם בא לך לספר על הרגע הזה בלילה שהתקרה נלחצת לך לגוף ואת חשה לכודה בתוך חייך מבלי יכולת להשתחרר - אל תתביישי.
משתוקקת לדבר על הגרוש? תזרמי, אפילו אם רק היום הוא שלח לך הודעת "מתגעגע, יפתי", שדגדגה לך קצת בלב למרות שהוא תמיד התנהג אלייך בנבזות מרגיזה ואת לא מצליחה להבין למה המחשבה עליו עדיין מרגשת אותך. האם את עוד אוהבת אותו או שזו ההתמכרות ההיא לסבל מתוק ברוטב דמעות מלוחות, כמו אז, בגיל 15, שבהחבא שרטת לעצמך את הרגל עם סכין יפאנית?
בתמורה אספר לך על תסביך "פיטר פן" שלי, שמאמלל אותי כל פעם שמביט עלי מהמראה גבר מקריח עם זיפים לבנים, שתוהה להיכן נעלמו נעוריו, כמו חלום פלאי שמקיצים ממנו בבוקר וכמה שרוצים לשוב אליו זה אף פעם לא עובד.
אתוודה שאני סובל, בסתיו ובאביב, מדיכאונות בהם המוות קורץ לי מכל עלה נושר ופרח.
ואם זה לא מספיק - אקנח בכך שאני עדיין מאוהב, מבלי יכולת להפסיק, בזו שברחה ממני לפני שנים והשאירה בי חלל שהתמלא בייאוש בצבע זפת ואם היא רק תשלח איתות זעיר: אחצה יבשות ואוקיינוסים כדי לשהות במחיצתה, ולו לרגע, כדי לשמח אותה על כל שנייה שבה גרמתי לה לצער.
אם את רוצה להשתכר – תפאדל.
מבטיח לא לשלוח ידיים.
הלילה לא נעשה את זה. פאק איט. אנשים בורחים היום למיטה כל-כך מהר רק כדי לא להכיר את הבן אדם שניצב מולם, מרוב פחד שהאשליה תתנפץ עליהם עוד לפני המבזק של חצות.
האמיני לי, אני לא פה בגלל סקס, יש מספיק אתרים שמוכרים אותו בזול, אתה מתוודה על הפנטזיות שלך, היא עונה בשלה ואתם נפגשים לערב מזיע בטעם של שמן סיכה בריח איקליפטוס, מנסים להעמיד פנים שהחיים הם פורנו ואתם הכוכבים.
אני זקוק ליותר מגוף שנחבט בגוף.
אני כמה להיעלם באישה שאצלה אצליח לשכוח אותי.
זה קורה לי רק כשאני מאוהב.
וזה לא קרה מזמן.
וזה גם לא יקרה איתך.
***
בסוף ה"לא דייט", בו נתלבש לא בהתאם, נשב במקום לא ראוי, נאכל, נשתה ונלך לשירותים כמה פעמים שיבוא לנו מבלי להיות נבוכים, אחרי שנתפשט מהשקרים ונציג זה לזו את החולשות והחרדות והחלומות והתקוות וחוסר השלמות העצמית שלנו, נרגיש מעט יותר טוב, כי שיתוף באומללות זה משכך מכאובים ידוע.
אז, נגיד יפה שלום, נפרד בחיבוק חברי ונחזור לביתנו, לבדידותנו, את תציצי בתיבת הדואר, אולי הוא שלח לך עוד פרח משוקולד ואני אחפש בחשכה איתות זעיר לאהבה
גם לי יש תסביך פיטר פן...
וזה פשוט כל כך.
אז אני שואל את עצמי-
מי תרצה לצאת איתי ל"לא דייט"
הרי אתם כל כך נורמליים ומפחדים לנסות
מפחדים מטבילת האש
מלנסות משהו שונה
מפחדים כל כך ממה שהעדר הרדוד יגיד
כי כולכם הולכים לשחיטה
אל הבינוניות...
אין כאן ריאלי או הומני
יש כאן נפש בודדה..
וכן...אני לא מתפשר בכלום...
אני בונקר
אני חומת מגן
אני אתן לך ספינה ועליה פיות שישרתו אותך
אני אתן לך דרקון שעליו תוכלי לטוס לאן שתחפצי
אני אתן לך ירח במתנה והשמש שתלווה אותך בלילות
אני אתן לך מגן אנושי שזה אני...אני אתן לך מחסה
אני אתן לך חלומות ותקוות-וביחד נעבוד עליהם שלא יהיו לשווא
אני אתן לך ילדות ונעורים אינסופיים
אני אתן לך מרבד של קסמים שמתחתיו יהיה רק דברים מוגשמים
אני אתן לך יד ריאה ורגל למקרה ויחסר לך..
אני אתן לך יומן שבו תכתבי את שעל ליבך
אני אתן לך נעליים נוחות שאיתן תוכלי ללכת איתי אל האופק
אני אתן לך חופש.
מה תרצי שאתן לך ובתמורה אני מבקש דבר פשוט...
אני אידיוט שחיי באשליה
אני אולי אדם לא כל כך שמח כרגע
אבל אני אדם כמו כולם לצערי או לשמחתי...
אני כמו גם אתם עשוי משאיפות..
אבל אני לא יכול לבד..
אי לא חזק מספיק..אני עוד לא מושלם...
ואולי אני טיפש או מפחיד
ואולי אני מלחיץ או מסתורי
אולי אני מרגיע או מרתיע..
מה שזה גורם לכם...
רק תגידו לי.תשפכו.הכל...
כי אני לא מושלם אבל גם אתם לא...
ועל הזין שלי פילוסופיה בשקל.
ביי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
