סיפורים מהתחת

מפחד.

מפחד מהתעודה מפחד מההורים מהמורים מהחברים מהכל, המוח שלי פועל לפי ה"מה יקרה אם..." ות'אמת שזה לא ממש מתאים לי כל הפחד הזה לקראת העתיד והייתי רוצה לא לחשוש מכל זה אבל ככה זה כשאני פחות או יותר על פרשת דרכים בחיים שלי, האם להמשיך בחיים הריקנים האלה? להמשיך להיות צבוע? לשקר? לעשן ולשתות? מה הטעם.

וברור שאני נהנה עם החברים שלי והכל אבל אני כבר מרגיש שאני יותר חלול מקיר גבס נושאי השיחה משעממים ואיי קיו שואף לאפס אבל בכל זאת אני די אוהב אותם וגם די תלוי בהם.. כי אם הם לא אז מי יהיה חבר שלי? מי ידבר איתי? מי יפיג לי את השעמום? אפשר בכלל לנהל איזון בין חיי חברה ללימודים 7\24?

הרבה שאלות,

אולי יותר מדי.