נָעַמְתָּ לִּי מְאׂד

ההופעות נגמרו סוף סוף. גם בן די שמח שזה נגמר, אבל הוא קצת בדכאון מלעזוב את כולם.

"אני יכול להשאר איתך פה, אם אתה רוצה." אמרתי לו. "אתה לא חייב לבוא איתי."

"אל תהיה טיפש, דניאל." אבל אני כן טיפש. "אני אסתדר יותר טוב בישראל מאשר שאתה תסתדר פה. אל תעלב." הוא הוסיף. הוא צודק, אבל הוא צריך לעזוב את כולם, זה קשה. "אני אשאר בקשר עם כל מי שחשוב לי, אני לא נפרד באמת מאף אחד. קצת עצוב לי שאני לא אראה אותם הרבה זמן, אבל הם יודעים שזה מה שאני חייב לעשות." הוא אמר, כאילו קרא את מחשבותיי.

"אתה לא חייב - "

"אני כן." הוא קטע אותי. "אני רוצה."

סדרנו הכל, את הבית של בן, זאת אומרת. בעוד יומיים נסע.

בהצלחה לנו.

דניאל