זדיינו.

טוב או לא טוב? להרפות או לא להרפות? להירגע או לא להירגע? לענות או לא לענות? להתקשר או לא להתקשר? לטפל בעניין כמו שצריך או להתעלם?

אני לא יודעת מה לעשות. אם חושבים על זה כל דבר שאני אעשה יפגע במישהו. (פשוט הסתבכתי!)

ובכללי בא לי לברוח.

עד הצבא.

לא טוב לי בבית, כבר כמה חודשים שאני וההורים שלי מתנצחים ורבים כמו חתול ועכבר.

כל יום, אחרי העבודה, אני מסתגרת בחדר - פייסבוק, מקושרים ומסנג'ר משוחחת עם אנשים שעוד לא התייגסו וליד זה שוט בייליס או באד אפל, וגם מפעם לפעם אני יוצאת לגיחות קצרות לכיוון המטבח כדי לאכול משהו אם יש לי תאבון בכלל, לשתות וכמובן לשירותים ולמקלחת.

לא מסוגלת כבר לראות פרצופים, רוצה רק להתגייס "לאכול חרא" ולהיות שבוזה כמו שכולם אומרים, בא לי לסגור חודשיים/שלוש כדי לא לראות ולשמוע אותם, שהפלאפון שלי יהיה סגור אבל שאני יוכל לדבר רק עם יוסי. כי רק הוא גורם לי לחייך בתקופה האחרונה.

מעכשיו יהיה לי קשה בלעדיו בעבודה ומזה שהשעות שלנו יחד הצטמצמו ובמיוחד העובדה ש"הדרך לבית שמש לא סימפטית"...כוסעמק-ערס סבבה?!?! אתם חושבים שאתם יודעים רק מה טוב בשבילי ונכון שאתם "אף פעם לא רוצים לרעתי" אבל איכשהו זה תמיד אבל תמיד יוצא ככה.

אין לי כוח לעבוד מחר ואני גמורה מעייפות,

SHIR