אחד שונה עם לב שחור-הסיפור.

הקדמה

אני,דניאל- יפני-סיני קטן עם עיניים מאולכסנות,שחום במקצת עם שיער חום יחד עם משפחה בלונדינית. 2 אחיות בלונדיניות[רומי וגלי],אמא בלונדינית[טליה],דודה עם שיער שטני[אורית] ובת דודה עם שיער שטני גם כן,מעין-אשר נצחה פעמיים ברציפות במלכת היופי.אני?לא דומה למשפחה שלי.בטח הדבר ראשון שאתם חושבים עליי:'הוא בטוח מאומץ'.ומה לעשות?אתם צודקים,אני באמת מאומץ-ולהיות מאומץ זה לא חיים קלים.

פרק 1-

"בוקרר!" אמא אמרה בקול וכמובן שלא שמה לב שהיא הדגישה את הר' הרוסית שלה.

"נו באמת אמא,עכשיו זה חופש!"אמרתי וכיסיתי את ראשי בכרית.

עכשיו שמעתי אותה מדברת פחות חזק:"נכון,אבל אנחנו יוצאים למסעדה!"

מסעדה?ממתי אמא לוקחת אותי למסעדה.היא לא חושבת על זה שאני אגרום לה בושה?הרי אני כלל לא דומה למשפחתנו.

"מי בא?" אמרתי באדישות רבה אך מבפנים צצו לי מליון סימני שאלה.

"אני אתה,רומי,גלי,אורית ומעין.אתה מתכוון לקום בשנה זו ולא ב-2052?"

"למה עם מעין?את יודעת שהיא יותר מידי קשוחה אלי,אני לא רוצה לבוא!"התכסתי בשמיכה ועשיתי את עצמי ישן כמו דוב.

שמעתי את אמא עולה במדרגות ואת חריקת הדלת.אמא פתחה את ארוני ובאמת שאין לי מושג מה היא חיפשה שם.

"אמאא!!!!!!!"צעקה גלי.

"מה קרה מתוקה?"אמרה אמא בדאגה צבועה כי ידוע לכולנו שגלי היא מלכת ההיסטריה.

"אני לא מוצאת את העליונית הסגולה שלי!המיוחדת מפריז!"התחילה ליילל בקול.

"תחפשי במגירות" אמרה אמא וזרקה לי על המיטה גופיה בצבע חאקי ומכנס ירוק.

"תתלבש מייד או שאין יציאות עד סוף החופש" פקדה עלי אמא וקמתי בחוסר רצון מהמיטה.אולי זה לא יהיה כל כך נורא,אולי הפעם מעין תעלה על עצמה ולא תציק לי.על פני הופיע חיוך קטנטן והתחלתי להתלבש.שמתי את הכפכפים שאלעד[חברי הטוב] קנה לי כשהוא ביקר בברזיל,שתפתי פנים וירדתי לסלון.חיכיתי שמלכת הדרמות והתאומה שלה ירדו למטה ואז יצאנו לדרך.אספנו את מעין ואורית מביתן נסענו כ-15 דקות פחות או יותר והגענו למסעדה.

מעין כל הדרך התעלמה ממני-התחלה טובה למדי.

לרגע מעין בהתה בי,חייכה חיוך ערמומי ושאלה בקול את אורית:"אמא?מתי אבא יחזור מהעבודה וכולנו נלך יחד ליום כיף בת"א?"

ברגע אחד קט,שנייה אחת טובה הפכה להיות רעה.מעין עושה לי בכוונה.היא בכוונה מדברת על האבא שאין לי,ועל המשפחה האמיתית שאין לי,וכמה שהיא מאושרת שהיא לא מאומצת ושההורים שלה לא התגרשו.עד שחשבתי שהיא התבגרה,הכל מתהפך.היא תמיד תישאר אותה מעין,גם אם היא כבר בת 20.

שלבתי את הידיים בתינוקיות אך ממש לא היה אכפת לי שזה תינוקי מפני שהיה לי סיבה שאני משלב ידיים,מרגיש עצוב ומלא עצבים על מעין.

יצאנו מהאוטו ותפסנו לנו מקום במסעדה.טליה ואורית הזמינו את המנות ובזמן שחיכינו לאוכל הביאו שתייה.לגמתי מהספרייט שלי והנחתי אותו בצד השולחן.

רומי נתנה לי מכה עם המרפק שלה."אוי,בטעות" היא אומרת. ואני קונה את הסיפורים שלה?ממש לא. תקעתי בה גם מרפק,והיא החזירה לי ואני החזרתי לה..

הרמתי את הכפכף שעליו מצויר הסמל של ברזיל שאני כל כך אוהב,ואיימתי שאני אזרוק אותו על רומי.הצמדתי את הכפכף לאפה,היא נגעלה והחזרתי את הכפכף לרגלי.האוכל הגיע ובום!!איזה שניצל ענק הזמינו לי!לכל שאר הסועדים בשולחן היה ספגטי,סלט ירקות עם נתחי עוף וכד',אך לי?שניצל ענק. הם מנסית לרצות אותי באוכל,בכסף..זה לא ילך להם.חתכתי חתיכה קטנה מהשניצל ועשיתי פרצוף חמוץ.

"דניאל,אתה יכול לבוא איתי רגע לצד?"מעין אמרה וקמה.קמתי אחריה.יצאנו החוצה והתיישבנו על כיסא ההמתנה. מעין הצמידה את כתפיי למשענת הכיסא ואמרה בקול חזק וברור:"תמחק את הפרצוף החמוץ הזה מפנייך ותתחיל להתנהג כמו אחד מאיתנו או שזה יגמר ברע." היא קמה נופפה בשערה ונכנסה דרך דלת הזכוכית של המסעדה.הרשתי לעצמי להישאר כמה דקות בחוץ.לנשום אוויר,לחשוב.

אני לא חייב להתנהג כמו חלק מהמשפחה,אני הרי לא ממש נקרא כמו חלק מהמשפחה.גם מבפנים וגם מבחוץ.אני עדיין כועס על אמא ואבא שסיפרו לי שאני מאומץ כל כך מאוחר אחרי מליון שקרים שלהם על איך זה שאני נראה שונה.ואני עוד יותר כועס עליהם,שדווקא ברגע הכי קשה שלי בחיים-גילוי האמת של חיי-הם התגרשו.דווקא ברגע זה,שהייתי צריך אותם יותר מכל אחד אחר בעולם,הם דווקא התגרשו ואבא עזב את הבית.

לא היה לי עם מי לדבר מ 'גבר אל גבר'.אני בבית מלא בנות ומשפחה של בנות,מלבד אבא של מעין שאיתו אני ממש לא הולך לדבר.אני פשוט לא יכול להחזיק מעמד.הראש שלי מתמלא במיליון מחשבות,הראש נעשה כבד ואני מרגיש שכל רגע אני עלול ליפול.

קמתי מהכיסא הממש ישן,לא היה לי שיער לנופף אך נכנסתי בדומה למעין דרך דלת הזכוכית.כשהגעתי למקום הישיבה שלנו,נראה היה כי כמעט כל הצלחות ריקות,גם שלי.כנראה החליטו שאם אני נשאר קצת זמן בחוץ,ואם אני בעצבים על חצי מהעולם,אני גם לא ארצה לאכול.טוב,ככה זה היה בערך,אבל אני כמעט בטוח שכשאני יהיה בבית הרעב יתחיל להשתלט עלי ואז אמא תגיד,אז למה לא אכלת שכולם אכלו?

התיישבתי ומעין קמה.היא הלכה לכיוון השירותים.התיישבתי ליד אמא,במקום של מעין.

"דניאל,יש עוד משהו שלא סיפרנו לך,אני ואבא".אמא אמרה בעדינות אך בשבילי נפלה עוד פצצה על חיי וראשי נעשה כבד יותר ויותר וסימני שאלה הגיעו לי לכל חלק בגוף מפני שראשי היה על סף התפוצצות.

"למה התיישבת לי במקום?"אמרה מעין ועגילה הגדולים רשרשו בקול.

קמתי ממקומה ה 'מזוהם' של מעין וחזרתי למקומי ליד התאומות ההיסטריות.

"מה זאת אומרת?מה אתם יכולים עוד להסתיר?"אמרתי וניסיתי להסתכל לעיניה של אמי אך היא השפילה ראשה ושיחקה עם אצבעותיה.

"זהו ש.."היא התחילה אך קטעתי אותה.

"יודעת מה?אני מעדיף לא לדעת עכשיו תספרי לי בבית,אני לא רוצה שהיציאה הזאת תיהרס לי עוד יותר כי אם כן היא תהיה ממש כישלון."

אחד שונה,

עם לב שחור.