TOKIO HOTEL STORIES

פרק 6:

ביל עמד שם חיוור,בהלם מוחלט קפוא הוא לא יכל לזוז דמעות חנקו את גרונו

ולי דחפה את טום מעליה וקמה שרק שמיכה לגופה היא נעמדה מולה הסתכה לו בעינים , ידיה רעדו והיא מילמלה בעיניים דומעות "ביל.. בבקשה זה לא מה שאתה..חושב תן לי להסביר ... אני אוהבת אותך!"

הוא הלך כמה צעדים אחורה ומילמל בקול רועד " איךך?.? איך יכולת לעשות לי דבר כזה? ועוד עם אח שלי?!"

היא בכתה והתקדמה לעברו הוא הלך אחורה לעבר המדרגות ירד מהר יצא מהבית וטרק את הדלת בחוזקה היא נפלה על ברכיה בבכי.

טום שהתעורר מרעש הטריקה שאל אותה " מה קרה.??? למה את בוכה?"

והיא בכתה ואמרה " הוא תפס אותנו! ביל ראה אותנוו.. הוא לא יסלח לי בחיים"

טום שהיה לבוש רק בתחתונים קם לעברה וחיבק אותה " קומי תתלבשי ותלכי הביתה אני כבר אמצא אותו ויסביר לו הכל אל תדאגי הכל יהיה בסדר אני מבטיח לך" אמר.

הוא התלבש ויצא לחפש אותו כאב לו אח שלו זה היה הדבר הכי יקר לו הוא לא רצה לעשות לו רע אבל הם היו שיכוריםם והוא לא יכל לעמוד בפיתוי.

לי התלבשה ויצאה מהבית היא כשעינייה נפוחות מבכי היא לא יכלה לחשוב אפילו מה היא תעשה אם היא תאבד אותו היא לא תיארה חיים בלעדיו.

טום שהסתובב בכל הרחוב עד שלפתע הוא ראה את ביל יושב על המדרכה שכפות ידיו מכסו את פניו הוא רץ לעברו והתיישב לידו "תן לי בבקשה הסביר... נוו" ביל הביט בעיניין לשניהם היו דמעות ורק מילמל בשקט " אין מה להסביר אני לא מאמין שעשית לי דבר כזה" הוא קם והתקדם לעבר הבית. טום רץ אחריו ותפס בידו הוא לא חיכה להסכמתו הוא ישר הסביר " היינו שיכוריםם היא בקושי יכלה ללכת  עזרתי לה לעלות במדרגות והיא בטעות נכנסה לחדר שלי בבקשהה ביל תביןן..! לפחות תסלח להה היא לא אשמהה!"

וביל רק מילמל " מצטער אני לא יכול עכשיו אני לא יכול להביט בעיניים שלך ובטח לא שלה" הם נכנסו לבית ביל עלה לחדר שלו והסתגר וטום נשכב על הספה סגר את העיניים

וניסה לדמיין שזה רק חלום.

לי נכנסה הביתה עלתה לחדרה נשכבה על המיטה ובכתה עד שנרדמה

יום למחרת היא לא הלכה לבצפר היא רק שכבה על המיטה ולא זה ממנה .

עבר שבוע עברו שבועיים עבר חודש מאז המקרה וכל זמן שהיא קמה לבצפר ביל התעם ממנה כאיו היא לא קיימת היא לה כואב לשבת לידו ולא לנשק את השפתיים המושלמות שלו. היה כבר חורף זה היה עוד יום רגיל שיעור היסטוריה [אין יותר מדכא מהשיעור הזהXD] הגשם דפק על החלון והשמיים היו אפורים. היא לא יכלה יותר היא פשוט נשברה היא לחשה לעברו "מתי? מתי זה יגמר? אני אוהבת אותך .. תבין בבקשה!" אבל הוא התעלם כאילו הוא לא שומע אותה דמעות חנקו את גרונה והיא המשיכה ללחוש לו "ביל אני אוהבת אותךך"

היא התחילה לבכות קמה לקחת את התיק ויצאה מהכיתה המורה הייתה בהלם היא שלחה ילדה שתודיע למנהלת ולי המשיכה לרוץ קפצה מהגדר ורצה בגשם הסוער לביתה ביל שהסתכל מהחלון רצה לרוץ אחריה כאב לו עליה מאודד הוא אהב אותה כל כך לי נכנסה הביתה שברה כל מה שעמד בדרכה היא עלתהלחדר התיישבה בפינה כולה רטובה ובכתה.

ביל וטום חזרו הביתה היה שקט כמו בכל יום מאז המקרה הם ישבו בסלון ולא דיברו כמו שני זרים עד שלטום פשוט נמאס הוא צעק "די נמאסס לי תבין כבר תביןןןן זאת הייתה טעות מתי תסלח ראה מה קרה היום לי היא נשברה כואב לה בדיוק כמוניי"

ביל שגם נשבר אמר " אני איבדתי את האמון בכם אתם שני האנשים הכי יקרים לי וכואבב לי" טום שעיניו התמלאו דמעות אמר בקול חנוק "אני מביןן אבל בבקשה תסלח אני מבטיח שבחיים אני לא יעשה שומדבר שיפגע בך "

ביל התקרב אליו בחיוך הם התחבקו וטום מילמל כשחיוך על פניו "לך אליה היא שבורה תג לה שאתה אוהב אותה וסולח לה"

ביל שלא אמר מילה פשוט יצא מהבית ורץ בגשה לעבר ההבית שלה הוא הגיע הדלת הייתה פתוחה והבית היה שקט וחשוך הוא עלה במדרגות ופת את החדר שלה הוא רצה לרוץ לעברה ולומר לה שעכשיו הכל בסדר אבל הוא לא האמין למראה עיניו הוא עמד קפוא הוא הרגיש פחד פחד שלא הרגיש בחיים שלו.