רקעים:]
פרק 7:
זאת הייתה לי היא שכבה על הרצפה רטובה, פניה חיוורות ובידה הייתה
קופסאת כדורים פתוחה הכדורים נשפכו על הרצפה (מה שנשאר מהם...)
וכל החדר היה שבור והרוס. הוא בכה והתקדם מהר לעברה הוא ירד על ברכיו
וצעק בזמן שהוא מנער את כתפייה "תתעוררי בבקשה תתעוררי" הוא החזיק את ידה, היא הייתה קפואה ומילמל בבכי "תסלחי לי הייתי מטומטם" הוא ניגב את הדמעות וקם לעבר הטלפון חייג ביידים רועדות לאמבולנס הוא הסביר להם איך להגיע והם ניסו להרגיע אותו אך לשווא הגשם לא הפסיק לרדת.
תוך 5 דקות האמבולנס הגיע הוא שמע מלמטה את הסירנה ומהר מאוד עלו
שני גברים אוחזים באלונקה. הוא נכנס איתה מאחורה, האמבולנס נסע לעבר הבית חולים פתאום נשמע צלצול טלפון ביל חיפש את הפלאפון בכיסיו וענה בקול רועד "הלו" .. "נוו הכל בסדר? השלמתם?" נשמע קולו של טום מעבר לקו "לא טום
לי ניסתה להתאבד אני פה בדרך לבית חולים" הוא מימל בקושי "מהההה? רגע רגעע תחכה לי שם אני בא" ועוד לפני שביל הספיק לענות טום ניתק את הפלאפון
הם הגיעו לבית חולים את לי הכניסו לחדר וביל נשאר לחכות בחדר המתנה .
טום הגיע מהר מתנשף "היא בסדר?" שאל מתקשה לנשום "עכשיו הכניסו אותה
לחדר" ענה לו ביל על פניו ראו שהוא מודאג . לפתע הרופא יצא מהחדר "אתם קרובים שלה או משו?" הוא פנה אליהם "אני החבר שלה " ענה ביל
הוא חייך אליהם ואמר "היא בסדר אתם יכולים להיכנסס לראות אותה"
הם נכנסו לחדר היא הייתה ישנה ביל התיישב בכיסא שהיה קרוב וטום עמד לצד המיטה "זה באשמתי אני כזה מטומטם איך יכולתי איך?"מילמל ביל "זה לא אשמתך כולנו אשמים" אמר טום ...
"טוב אני ילך היא עוד מעט תתעורר" הוסיף טום הוא הסתובב לכיוון הדלת
"תודה" זרק לעברו ביל... טום הלך.. וביל נשאר לשבת על ידה מביט בפניה
היא נראתה לו כמו מלאך הוא החזיק בידה ולחש "אני מצטער אני כל כך מצטער מקווה שתסלחי לי מתישהו" היא פקחה עינים הן היו ירוקות מתמיד הוא הביט בעינייה ומילמל "איך? איך ויתרתי כל יום על העיניים שלך איך במשך חודש שרדתי ולא הבטתי בעיניים היפות שלך אני מטומטם תסלחי לי."
זהוו עד הפעם הבאה נכון שאין מתח אבל לא נורא פרק הבא ...
תגיבוו :]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
