אז יום העצמאות היה כיף גדול.
הייתי בשלוותה, והיה ממש כיף שם, מוזיקה אחלה, מליון אנשים (לא ערסים) ומליון בנות.
אז בהתחלה הייתי שם עם עוד 7 חברים, והסתובבנו לנו, ורקדנו לנו.
התחילו איתי המון בנות, דבר שנורא החמיא לי.
והופתעתי כשמישהי תפסה אותי מאחור פתאום, וגיליתי שזאת הייתה אלמוג, היא רצתה להפתיע אותי,
אבל היא ביאסה את כל החברים שלי.
החבר הכי טוב שלי התבאס, כי הוא רצה שאני אעזור לו למצוא מישהי, ומצא את עצמו מסתובב לבד.
2 חברים אחרים נדבקו לתחת שלי למרות הכול, ולאחד מהם סידרתי משהי, אז קיבלתי קצת שקט...
השני רק בכה לי כל הערב שאני אעזור לו למצוא משהי. כשאני ליד אלמוג. בהתחלה פחדתי שהיא תפחד, שמזה מבקשים שאני אסדר לאנשים בנות (כלומר להיות הווינג-מן שלהם, לעשות את הכניסה בשבילם, וכו'...)
אבל הרגשתי דווקה שהיא מתלהבת ממני... מיד לקחה אותי לחברות שלה שיראו אותי, וניסתה להתגופף בי כל הערב.
שוב, לצערי זה לא אמיתי... אני לא מרגיש כלום... אני באיזהשהו מקום מנסה להרגיש, כדי לא להרגיש רע, אבל השלמתי עם זה שאני לא יהיה מאוהב בה לעולם, וזה לאו דווקה כל כך נורא.
יום אחרי המסיבה נסעתי לצפון (תל פרס) עם עוד 4 חברים, ועשינו קמפינג, היה אדיר-
הסתובבו שם בלילה מלא חזירי בר, תנים, ועוד יצורים מוזרים, אז הקמנו מדורה וניסינו להפחיד אותם, שלא יתקרבו.
ואז באמצע הלילה חבר שלי מעיר אותי ואומר לי שמשהו מסתובב סביב האוהל שלנו... זה היה איזה יצור מוזר.
נורא פחדתי בהתחלה, הייתי שיכור, ומאינסטינקט באתי להתקשר ליסמין, אני מנחש שזה מקום שנותן לי ביטחון, יצא לי לחשוב עליה קצת :\ גרם לי לעצב קצת...
הקטע הכי נורא היה שהתחיל מבול מטורף, כל האוהל נרטב, והיה ברק שפגע בעץ באיזור שלנו... פשוט היה מפחיד.
בנוסף יצא לי להזכר בטיול בסבא שלי, שעדיין חיי, ואני לא יכול להתחיל לתאר את הערצה שלי אליו, והאהבה שלי אליו.
נזכרתי שהיינו בגולן, בצימר, הייתי בין 8, וישבתי עליו, והוא סיפר לי על מלחמות שלו בפלמ"ח, ועל דברים שהוא עשה במוסד, ועל ארץ ישראל , ואני הסתכלתי עליו בגאווה. בנוסף היה לי יום הולדת לא מזמן, וזה גרם לי לחשוב פתאום שהחיים נורא קצרים...
ומיד קשרתי בין סבא שלי לחיים קצרים והתייפחתי... אני כל כך דומה לו, אני הוא 2 דורות אחריו.
ואני אוהב אותו... אני לא חושב שאני אעמוד בכאב של לאבד אותו... זה יהיה נורא בדיוק כמו מוות בשבילי.
הוא אני~ בשבילי זה יהיה כאילו אני אמות.
פיספסנו אחד את השני...
כילד שגדל בלי אב, גדלתי עם אבא, הוא היה אבא שלי.
החיים קצרים... בסוף מתים לבד... אי אפשר להתחמק מזה, זה הדבר היחיד שבטוח בחיים.
אז בשביל מה חיים ערערתי ביני ובין עצמי, והגעתי למסקנה שהם כדי לא לחשוב על המוות...
ובגלל זה אנשים מאמינים באלוהים, כדי לא להתעסק באחרי המוות.
חיים פעם אחת, החיים שבריריים מאוד, אסור לפספס אף הזדמנות.
אלה המסקנות שיצאתי משם.
פאק אני בן 20@!
היום היתה לי יום הולדת בתאריך העברי :) ד' באייר...
ונקודה למחשבה בשבילכם:
אסור לחשוב על המוות. אבל אל תשכחו שהוא שם, והוא יגיע.
אז תחשבו על יום לפני שאתם מתים, איך אתם רוצים שהחיים שלכם יראו?
שתוכלו לומר, עשיתי את מה שאני אוהב, את מה שרציתי, ואני יכול ללכת בשלום.
תתחילו לתכנן.
זהו, סורי על החפירה, שבת שלום לכולם.
א'' ל-א'
בבלוג זה
בכל הבלוגים
