עוד שעה זה קורה.
עוד שעה אני תכנית נחשבת יותר גדולה
זה מגניב.
אבל למה אני לא מתרגשת?למה בכלל לא הזכרתי במשך השבוע האחרון את העובדה שיש לי יום הולדת?
זה לא נראה לי פתאום חשוב?
לא כמו כל שנה.
לא ביקשתי שיקנו לי כלום.
למה?
אוך די עם הדיכאון.הסביבה שלי הזכירה את זה הרבה יותר ממני.
הם .הם מתרגשים יותר ממני.
ואולי לא צריך להתרגש?
אני נהיית גדולה.
למדתי להכיר את החיים..
הכל כבר פחות נראה לי ורוד ובסדר.
לא הכל יסתדר מחר.
לא"הכל יהיה בסדר"
לחשוב כמה השתניתי משנה שעברה.
כמה הכרתי את עצמי..
את החברים שלי..
הם חברים?
שלא דיברו איתי מאז שלשום.
חברים..
למה אני לא מתרגשת מהיום הולדת שלי?
במה הוא שונה?
זה כי הבנתי?
הבנתי שיום הולדת זה לא הכי חשוב?
זאת הסיבה?
ואולי זה לא טוב להתבגר?
אני אשכרה מתכוונת לשפוך על אחותי מיים.
עוד עשרים דקות!
[כן עבר הרבה זמן מתחילת הפוסט]
עשרים דקות ואני נחשבת "גדולה"
עשרים דקות משנים..
עוד עשרים דקות!
אוך די לעבוד על כולם >< זה לא איכפת לי.
צור
בבלוג זה
בכל הבלוגים
