זה מוזר אתם יודעים,
היום נזכרתי בפעם הראשונה שישנתי בחוף הים עם המשפחה,לפני הרבה שנים..
כל כך התרגשתי שהחלטתי לקום מוקדם מוקדם בחמש בבוקר ולצלם את הזריחה מעל הים!
אף אחד לא אמר לי שזה לא אפשרי (כידוע הים התיכון נמצא במערב כשהשמש עוד רדומה במזרח בשעות האלה)ואני לא חשבתי על האפשרות שזה לא אפשרי,אז קמתי בארבע וחצי בשקט בשקט ויצאתי מהאוהל עם המצלמה של סבא (יאשיקה שנת 62) וחיכיתי לשמש באמונה גדולה שאלה התמונות הטובות ביותר שיצאו לי!
אם הפילים לא היו נשרפים הייתם המומים לראות (ואני בטוחה שגם אני) שביום ההוא,במיוחד בשבילי,השמש שינתה כיוון והחליטה לדגמן בשבילי דווקא מהצד של הים.תודה לך שמש.
בעיניי אני זוכרת את זה,היום עצוב לי שההגיון מנסה להתווכח איתי..
נראה לכם תמוה מאוד,נכון?
אני שמחה שזה ככה :] כדי שתופתעו יותר כשהאמונה שלכם תנצח את ההגיון!
ימים טובים ותודה
הילה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
