איך קוראים לי בכלל

לאחרונה אני חושב הרבה על המשפט "אל תדון את האדם עד שתגיע למקומו" לא סתם חז"ל אמרו את המשפט בצורה כזאת לדעתי, הם לא אמרו עד שלא לדון את האדם עד שתחשוב עליו או עד שתזדהה איתו או עד שתבין אותו. הם אמרו עד שתגיע למקומו וזה מפני שבאמת איננו יכולים לשפוט שום אדם, לדעתי.

 נתחיל מהסיבה הבסיסית ביותר (והחשובה ביותר) לכל אחד יש נפש אחרת, גם שני אחים תאומים שגדלו באותו בית ועברו בדיוק את אותה ילדות והתבגרות עם אותם הורים, חברים וכו' יש להם נפש שונה זה מזה וכבר אחד לא יכול לשפוט את השני, כל אחד נשמתו מגיבה באופן אחר.

סיבה נוספת (ומשנית) שבאמת כל אחד עובר בחיים מאורעות וחוויות שונות שמעצבות את חייו והאדם מגיב על פי אותם חוויות שעבר.

כמובן שאדם יכול לומר מה הוא היה עושה במקרה מסוים וכו' (למרות שאף פעם אי אפשר לדעת) אבל לשפוט באמת שאי אפשר, אפילו במקרים הכי קשים של רצח לדוג', אפשר להעניש וכו' אבל להגיד שאני יותר טוב, שאני הייתי עושה אחרת, בוודאי שאי אפשר לומר, כי אתה הרי לא חי את חייו של השני, אין לך את אותה נפש, לא עברתם את אותם מאורעות וכו'.

למה לכל הרוחות אני חושב על כל זה?

כל מי שמייעץ לי לאחרונה (בתקופה האחרונה אני לא עושה כלום, ראה בלוג קודם) ואומר לי תעשה ככה ותעשה ככה וכו' די משגע אותי, כמובן שאפשר לשמוע לייעוץ מאנשים וכו' אבל אם האדם לא מכיר את חיבוטי הנפש שלי כדאי שלא ייעץ.

כל זה רק לגבי היועצים אבל לגבי השופטים ששופטים אותי בכלל בא לי להרוג אותם למרות שאני לא שופט אותם, סתם יש להם בטח נפש קטנה ואם גם לי הייתה נפש קטנה הייתי שופט אחרים..

וואי, איזה התרגשות, מעולם לא האמנתי, שאני יכתוב בלוג באינטרנט והנה זה קורה..

זה ממש חרא לכתוב באינטרנט, אין את כל הרגש של הדף, את הלכלוך, את הצורת כתיבה, את הקימוט, בעצם אין את העיקר, יש רק את המילים הקרות, לא את מה שמעבר, מה שבאמת חשוב(מצטער על הפלצנות).

טוב, אתחיל במה שמעניין אותי בימים אלה...

 אני לא רוצה לעשות כלום, זאת אומרת  זה לא שאני רוצה לעשות כלום אלא פשוט שום דבר לא מעניין אותי כרגע חוץ מפסיכולוגיה ולנגן בגיטרה ואת שני הדברים האלה אין לי כח להתחיל ללמוד אז פשוט כרגע אני לא עושה כלום, שוב, לא מבחירה אלא כי כמעט שום דבר לא מספיק מעניין אותי, גם כלום אני לא רוצה לעשות, זה בכלל לא מעניין אבל זה מה שקורה...

אני בגלל זה הולך מדי פעם להופעות, רואה הרבה הופעות באינטרנט, קורא (קצת) ספרים (שקצת) מענינים אותי ושומע הרבה מוזיקה..

אני לא מאלה שיעשו משהו כי אין להם מה לעשות, אני לא יעשה משהו אם אני לא רוצה אותו באמת, אני לא כופה את עצמי לכלום, אני עושה את מה שאני רוצה..

וואי, זה נשמע לא דתי, אבל בעצם זה מאוד דתי, זה הדת העתידית, הגאולה, השלב שבו אנחנו נרצה לעשות את מה שאנחנו חייבים, ז"א גם היום אנחנו רוצים לעשות את מה שאנחנו חייבים, אבל זה לא רצון פנימי, ז"א היום אנחנו יודעים שמה שאנחנו עושים זה חשוב לפי התורה ולכן אנחנו כופים את עצמינו לעשות דברים מסוימים אבל בעתיד אנחנו נרצה את זה באמת ונבין לגמרי את החשיבות ולא נכפה על עצמינו דברים נגד הרצון הבסיסי.

בכל אופן, לא שאני במצב העתידי, פשוט במצבי כיום בחיים, אני לא מסוגל לעשות דברים שאני לא רוצה אותם לגמרי...

מקווה שלא קדחתי מדי יחסית לבלוג הראשון.

יום טוף....