וואו ,
ילדים בגיל צעיר ממני ,
גרים בכל האיום, הטרור הזה .
בין הקאסמים והטילי גראד ,
בין פיצוף לפיצוץ ,
האזעקה נשמעת להם כלכך מוכרת ..
כמו עוד שיר שאנחנו שומעים במחשב .
אבל לא ,
זאת המציאות שלהם ,
בכל "שיר" שכזה לרוץ לממ"ד .
ילדים ,
זאת טראומה , זה לחץ ,
זה פחד .
לחיות ולא לדעת ,
אולי מחר אני הולך למות .
כל היום בעיתונים ,
בטלויזיה , ברדיו ,
בכל מקום , "עוד רקטה נפלה "
"הרבה נפגעי טראומה "
טראומה , לכל החיים טראומה !!!
(מתוך עיתון ידיעות אחרונות)
"שיר קדרון בת ה-11 .....
"שמעתי את האזעקה
ועשיתי את מה שאבא אמר לי לעשות:
לרדת מהר למרתף המוגן בבית " ,
כך היא אומרת .
לאחר פחות מדקה שמעה שיר
פיצוץ בתוך הבית ,
וכל הזכוכיות בו התנפצו .
"יצאתי החוצה מהמרתף " , מספרת שיר .
"רצתי לחצר וראיתי את הכלבה שלי ,
סילי , עם דם . החזקתי אותה ,
והיא מתה לי בידיים " .
סילי הייתה בחצר כשנשמעה האזעקה .
היא נפגעה מרסיס ונהרגה .
"זה עצוב לי " , אומרת שיר
כשהיא מחבקת את אביה אביטל ,
שהגיע הבייתה כשהבין
שהרקטה התפוצצה בביתו .
שיר אומרת שהיא לא מרגישה גיבורה .
"עשיתי מה שאמרו לי לעשות , וככה לא נפגעתי " ,
היא אומרת . "
הילדיים האלו לא חיים ,
פיזית כן , נפשית לא .
שיר למעלות / (תהילים קכא)
"שיר למעלות,
אשא עיני אל ההרים
מאיין יבוא עזרי.
עזרי מעם השם
עושה שמיים וארץ
אל ייתן למוט רגלך
אל ינום שומרך
הנא לא ינום ולא יישן
שומר ישראל
השם שומרך השם צילך
על יד ימינך
יומם השמש לא יככה וירח בלילה
השם ישמורך מכל רע
ישמור את נפשך
השם יישמור צאתך ובואך
מעתה ועד עולם".
מעתה ועד עולם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
