THE BUS OF LIFE

בזמן האחרון ,

בכל בוקר , אני קמה למציאות שונה ,

חדשה , מוזרה .

אני לא קמה לעוד יום רגיל ,

אני קמה ליום של התמודדות ,

התמודדות נפשית , הכי קשה מכולן .

פעם ראשונה שהלכתי ואמרתי ,

קשה לי ככה , פשוט קשה .

אני לא אותה אחת ,

הפכתי להיות מאופקת , שקטה ,

מופנמת בצורה כלשהי .

אני אחרת ,

החיוך שלי מהול בהרבה עצב ,

הצחוק בחוסר רצון ,

אבל כן ,

אני חייבת גם לומר ,

הבנתי שיש לי חברים מדהימים למרות כל הבעיות ,

למרות הכעסים וההתנגדויות ,

יש לי חברים שתמיד יהיו פה בשבילי ,

ותמיד ייתמכו יעזרו וינסו להוציא ממני חיוך ,

אפילו הכי קטן ,

יחבקו , ויהיו איתי כשאני אבכה .

קל להגיד ,

ככה זה החיים ,

זה אמור לקרות מישהו ,

צריך להמשיך בחיים ..

קל להגיד .

יש אנשים שלא מבינים את זה ,

יש אנשים שלא מבינים את גודל הכאב ,

את גודל הפחד מזה  ,

גודל הגעגוע . 

שיר בעיפרון  / בית הבובות

"   אל תשכח לשמוח גם בחלקי
ואל תמנע מלבכות כשעצוב
תנצל עד תום כל עוד אתה תמים
תלמד לוותר ואל תוותר על החיים.

כי בחיים הכל עובר
מטעויות למד והשתפר
מה שקולך הפנימי אומר, זו האמת שלך
לא, לסלוח זו לא חולשה
נצור אהבה בדרכך
ודע, את כל הסובב אותך.

אל תלך בדרכו של אחר
ואל תיכנע לחולשות שבגוף
שא בעול בכתפיים איתנות
ותאמין ותאמין, רק תאמין.

שבחיים הכל עובר...   "