THE BUS OF LIFE

בזמן האחרון ,

כל סרט שאני רואה ,

כל סדרה שאני צופה בה .

מישהו מת בדרך מסויימת ,

כל פעם ,

בזמן האחרון ,

אני נזכרת שוב ושוב בפעם הזאתי ,

בפעם היחידה ,

שגרמה לי באמת לפחד מהמוות .

איבדתי את הבן אדם הכי יקר בעולם.

כל פעם כשבסרטים מודיעים על פטירה ,

אני מדמיינת את האחות יוצאת מהחדר טיפול נמרץ של סבתא ,

מתקרבת ,

כל המשפחה שלי מחוץ לחדר ,

אבא עם דמעות בעיניים ,

אני ואמא בוכות בהיסטריה ,

ועדי והילה , שעוד לא הצליחו לקלוט את המצב ..

היא יצאה , ועל הפרצוף שלה ראו ..

לא עברה דקה ,

וכבר היא הצטערה ואמרה ,

שהיא הלכה , למקום טוב .

ואז נכנסנו לראות אותה ולהיפרד , בפעם האחרונה ..

וכבר הייתי הרוסה..

וכל פעם ,

בכל סרט , אני נזכרת ..

הדמעות עולות ,

אבל הבכי נעצר .

המוות קיבל בעיניי משמעות שונה לחלוטין ..

פחד ואופוריה מסויימת.

לראות אותם היום מולך , ושנייה אחרי

הם מתחת לאדמה ..

האנשים שמלווים אותך יום יום ,

וגם כאלה שלא .

אבל בתוך ליבך תמיד ..

הלוואי והיית פה איתי,

והלוואי שתהיי פה ליידי ,

לדקה , לשנייה , רק לרגע ,

ותחבקי אותי .. פעם אחרונה.