דיי ,
זהו .. מיציתי .
נמאס לי מהכל ,
מהתפקיד , מהבכי ,
מהניסיונות , מהמסגרת ,
מהאנשים , מהחברים .
כןכן , מהחברים ..
אלו שתמיד פה לצידי ,
שמחבקים , ואוהבים תמיד ,
שמנגבים את הדמעות ותמיד לצידי ,
שיורידו את הירח עטוף בכוכבים בשבילי .
מהם ..
קשה לי , ואני לא באמת רוצה את זה עכשיו .
זה לא מה שחשבתי ,
זה לא מה שרציתי ,
זה לא מה שראיתי שקורה לכם .
אצלי , הכל אחרת .
מעצבן , מעייף , מחרפן .
זה שווה ?
אז הסוף יהיה טוב ,
אבל זה שווה ?
השנה הממורמרת הזו שווה ?
כל העצב ,
כל הבכי שנשפך ,
כל הקושי הבלתי נמנע .
כל רגע שאני מרגישה שאני לא שייכת לשם.
זה שווה ?!?!
אז אני פה ,
בזכות האנשים שלימדו אותי ,
מה כן חשוב ומה לא חשוב ,
אלה שלעולם לא נשברו ,
בשביל מי אני פה ?
בשבילם ?
אלו שאמרו לי שיהיה טוב ,
אבל בינתיים אני ממורמרת ?
מה יותר חשוב ?
שהתוצאה תהייה טובה ושכל הדרך תהיה מגעילה ,
או שלא תהיה תוצאה , אבל לפחות יהיה לי טוב . [ בערך :/]
איפה אני עכשיו ?
מה אני אעשה ?
כן. מיציתי .
כן. קשה לי .
כן. אמרו לי לא לוותר!
כן. אני מצטערת.
מה?
נאבדתי לגמרריי:/
אני לא יודעת כבר מה לעשות ,
ואיך .
ומה רק ביקשתי ..
להיות כמו כולם?
שיהיה טוב ..
ושיהיה לי קצת שקט.
זה הכל. ://
בלדה לנאיבית / יהונתן גפן
" אמרת שהכל יסתדר לך בסדר,
כמו בספרים שקראת בבית ספר.
כולם לך אמרו: "אתם זוג משמיים".
עכשיו השמיים ריקים, ובינתיים -
ארבע בבוקר, השחר מפציע,
חושבת אולי הוא בכל זאת יגיע,
שמה קומקום, מציתה עוד סיגריה,
ברדיו שירים שסוגרים את הלילה.
יום בא ויום הולך
ואת נשארת
נאיבית שכמותך.
חולמת ליד התנור ורוקמת
צלבים וקווים לחולצה של הילד,
הגבר שלך, מי יודע היכן הוא
שותה ובורח כמו אליהו.
בבוקר תצאי בחלוק לנער את
הברוש המשיר טיפת לילה זוהרת,
מרחוק אז תראי איש שיכור רץ אלייך
ושוב לקראתו תפרשי זרועותייך.
יום בא ויום הולך
ואת נשארת
נאיבית שכמותך. "
שנה טובה לכולם.
המון אושר ובריאות .
שתהיה שנת אהבה וטוב.
3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
