THE BUS OF LIFE

ברגע שהכל מסתדר..

דברים אחרים באים ,

ומכים בך ,

דברים שמקודם לקחת מהם את הכוח

את הרצון להמשיך ..

דברים שאהבת ורצית ..

עכשיו , - את לא!!

טוב .. נשארו עוד 10 חודשים בערך ?!

מקווה לחיות ,

אני רוצה שיגיע הרגע הזה ,

שאני אתיישב ,

ואתן אנחה קלה ,

ואדע שעשיתי את זה ,

ועברתי את זה , הכי טוב שיכולתי !!!

כי זה בשבילי ,

וזה עומד לטובתי !!!

פעולה שכבההההההההההראשונה ,

היה פיצוץץץץ ,

מדריכים אששששששששששששש!!!!!

ושכבה , הכי טובה בעולם 3>

אני אוהבת אותם ..

רציתי - דור דניאל

"לאן שאלך , בסוף זה חוזר אליי
ניסיתי לנשום
רציתי לגעת ולדעת שמכאן
הגוף ינגן
הכל ישתנה עכשיו
הקץ לדמיון
מחזיק את עצמי ביד
כלכך קטן לבד

מילים שהשארתי קיבלו משמעות
אני מחזיק לך חזק את הידיים
קרוב בעיניים, רחוק מהגוף
מחפש בדמעות את השמיים
רציתי שאימא תחבק , ותגיד אני כאן זה בסדר
מותר גם לבכות , זה מחזק
אז בכיתי בסתר

הראש מסתובב , אני מאבד כיוון
המשכתי לשתות , רוקנתי את הבקבוק
כי הלב זקוק לחום
התחלתי לחלום , עברנו רחוק מכאן
לבית גדול
שבו רק אני ואת פתאום לאט לאט

מילים שהשארתי קיבלו משמעות
אני מחזיק לך חזק את הידיים
קרוב בעיניים, רחוק מהגוף
מחפש בדמעות את השמיים
רציתי שאימא תחבק , ותגיד אני כאן זה בסדר
מותר גם לבכות , זה מחזק
אז בכיתי בסתר . "

פעם חשבתם על הנמלים ?

כמה הן חרוצות , כמה עבודה ישלהן להספיק ?

כמה קטנות הן ,

אבל כמה כוח ?

מכירים אותה , את מלכת הדבורים ?

הפרינססה הזו שיושבת ,

ואת כולם מעבידה .

זו מלכה זו ?

ככה מהווים דוגמא ?

אז מלכת הדבורים , יום אחד לקחה את כל חברותיה ,

הנמלים ..

בטור , אחת אחרי השנייה..

צעדו ימים ולילות ,

חודשים ושנים ..

יום אחד  , אחת הנמלים נעמדה ,

העזה ללכת ולהתעמת עם המלכה ,

הנמלה הקטנה -"גברתי הנאווה , מה פשר ההליכה ? "

מלכת הדבורים - קטנה שכמותך , ככה מפירה את חוקיי? "

הנמלה הקטנה-"כן ! עד שנותנת לי את סיבה , מפה את כף רגלי אני לא מזיזה !!"

מלכת הדבורים - "רואות נמלים יקרות , אחותכן העזה את פיה לפתוח .."

הנמלה הקטנה- "מה ? את לא הולכת להרגיני מלכה ? "

מלכת הדבורים - "לא חביבתי , את חכמה . הלוא סתם הלכתן ככה שנים ..חיכיתי שתבואו ותתלוננו."

הנמלה הקטנה - "מההההה ? עלינו את צוחקת גברתי הנאווה ? "

מלכת הדבורים - "חס וחלילה , פשוט דבר קטן רציתי אתכן בנותיי ללמד -

ברגע שאנו את פינו לא פוצות , שום דבר לא משתנה .

אך ברגע שאת פינו אנו פותחות , עולם שלם אנו משנות .

תלמדו בנותיי ותחכימו ,

הרי כולנו נמלים , אף אחת מאיתנו לא שונה , גם לא במעמדה !!

אז אני המלכה , אבל גם הנני צריכה להוות לכן דוגמא ,

לפקח , זו אכן עבודה קשה ,

למרות שהיא גם מסובכת לפקח על 200 נמלים חביבות ,

שכל היום בין פרחים מתרוצצות .

לרגע לא מפסיקה אני עליכן לחשוב ,

ולבדוק ולראות שאתן לא מתות."

הנמלים חזרו בחזרה , אחת אחרי השנייה ,

לקן , ואיתן גם המלכה .

ומאז ועד היום ,

וכל אחת , יש את דעתה !!

כל אחת פה מציעה , כל אחת מדברת ,

כל אחת פה משנה , גם אחת אחרת .

אז ,

כשחושבים על הנמלים ,

הן בדיוק כמונו ,

עולם ומלואו , - הטוב שבכמעט .

ומהן הן מפיקות את המירב !!!

את הטוב , מקבלים בדרך הקשה ..

ולא הכל הולך בשתיקה .

בשביל לפרוח צריך לטפח.

בכל הנמלים אני גאה ,

שעשו את הדרך  ,

כולן !! אחת עם השנייה . (:

יד ביד / עפרה חזה [ז"ל]

"אם המים גועשים
וחייך כה קשים
אל תיפול ברוחך
בוא גלה את עצמך
רק בך עוצמה רבה

כמעיין המתגבר
יד ביד הם שיר חוזר
שתי עיניך ועיניי
הם הכוח עד בלי די
הם האור באפלה

יד ביד אם רק תיתן לי יד
יד ביד נצעד את כל הדרך
יד ביד אם רק תיתן לי יד
יד בים אם רק תיתן
יד ביד לאור כל הדרך
יד ביד

יד ביד לאוהבים
אין תקווה לבודדים
יד ביד לחיילים
אל הבית שוב חוזרים
שוב חוזרים

יד ביד לנדכאים
עצובי מבט תוהים
אל האור במרחקים
אל האור שבמרומים
לתקווה בחלומות

יד ביד אם רק תתן לי יד...  "

דיי ,

זהו .. מיציתי .

נמאס לי מהכל ,

מהתפקיד , מהבכי ,

מהניסיונות , מהמסגרת ,

מהאנשים , מהחברים .

כןכן , מהחברים ..

אלו שתמיד פה לצידי ,

שמחבקים , ואוהבים תמיד ,

שמנגבים את הדמעות ותמיד לצידי ,

שיורידו את הירח עטוף בכוכבים בשבילי .

מהם ..

קשה לי , ואני לא באמת רוצה את זה עכשיו .

זה לא מה שחשבתי ,

זה לא מה שרציתי ,

זה לא מה שראיתי שקורה לכם .

אצלי , הכל אחרת .

מעצבן , מעייף , מחרפן .

זה שווה ?

אז הסוף יהיה טוב ,

אבל זה שווה ?

השנה הממורמרת הזו שווה ?

כל העצב ,

כל הבכי שנשפך ,

כל הקושי הבלתי נמנע .

כל רגע שאני מרגישה שאני לא שייכת לשם.

זה שווה ?!?!

אז אני פה ,

בזכות האנשים שלימדו אותי ,

מה כן חשוב ומה לא חשוב ,

אלה שלעולם לא נשברו ,

בשביל מי אני פה ?

בשבילם ?

אלו שאמרו לי שיהיה טוב ,

אבל בינתיים אני ממורמרת ?

מה יותר חשוב ?

שהתוצאה תהייה טובה ושכל הדרך תהיה מגעילה ,

או שלא תהיה תוצאה , אבל לפחות יהיה לי טוב . [ בערך :/]

איפה אני עכשיו ?

מה אני אעשה ?

כן. מיציתי .

כן. קשה לי .

כן. אמרו לי לא לוותר!

כן. אני מצטערת.

מה?

נאבדתי לגמרריי:/

אני לא יודעת כבר מה לעשות ,

ואיך .

ומה רק ביקשתי ..

להיות כמו כולם?

שיהיה טוב ..

ושיהיה לי קצת שקט.

זה הכל. ://

בלדה לנאיבית / יהונתן גפן

" אמרת שהכל יסתדר לך בסדר,
כמו בספרים שקראת בבית ספר.
כולם לך אמרו: "אתם זוג משמיים".
עכשיו השמיים ריקים, ובינתיים -

ארבע בבוקר, השחר מפציע,
חושבת אולי הוא בכל זאת יגיע,
שמה קומקום, מציתה עוד סיגריה,
ברדיו שירים שסוגרים את הלילה.

יום בא ויום הולך
ואת נשארת
נאיבית שכמותך.

חולמת ליד התנור ורוקמת
צלבים וקווים לחולצה של הילד,
הגבר שלך, מי יודע היכן הוא
שותה ובורח כמו אליהו.

בבוקר תצאי בחלוק לנער את
הברוש המשיר טיפת לילה זוהרת,
מרחוק אז תראי איש שיכור רץ אלייך
ושוב לקראתו תפרשי זרועותייך.

יום בא ויום הולך
ואת נשארת
נאיבית שכמותך.  "

שנה טובה לכולם.

המון אושר ובריאות .

שתהיה שנת אהבה וטוב.

3>