חזרתי. גם מאילת וגם מכנס LEAD אבל פרה-פרה.
נתחיל מאילת. אחרי היום המטורף שהיה לי קיוויתי קצת לישון באוטובוס (למעשה לא קיוויתי. בניתי על זה לחלוטין.) אבל איכשהו הסתבר שלאוטובוס הייתה עוד תחנה לפני התחנה המרכזית [איך זה לעזאזל?] וכשאני ובן זוגי נכנסנו לאוטובוס נשארו עוד שני מקומות ריקים בסופו. אותם מקומות היו לגמרי דחוסים וצפופים בלי מקום לרגליים ולתיקים, וגם נאלצנו לשבת צמוד לעוד זוג. אותו זוג תפס את שלושת המושבים האחרים וככה גם כעסתי עליהם. בסופו של דבר- לישון לא כל כך יצא לי.
כשהגענו לאכסנייה שלנו קיבלו את פנינו הרבה ערסים, חלקם ממש חביבים שהתנפלו על קורן בשאלות מטומטמות. קיבלנו חדר קצת אחרי שהגענו ב6 בבוקר ונתנו לנו אפשרות להחליף אותו אחרי שיתפנו האורחים בבוקר. בחרנו לעשות זאת מכיוון שהחדר הראשון שלנו היה מעל פחי האשפה של האכסנייה לכן תמיד היו בו זבובים וריח של דגים. הבנים הכינו לנו חבל כביסה מסרטים של נגד ההתנתקות (למרות שלרובנו אין בדיוק דיעה... פשוט זה מה שמצאנו ואני אגרתי כל פירור של אוכל שלא היה למישהו כח לסיים למקרה של רעב עצום ב4 בלילה...
האמת שלא ממש ניצלנו את אילת עד הסוף. לא נראה לי שהיה הבדל גדול אם היינו לוקחים אכסנייה בבאר שבע.
היינו מעט מאוד בים (פעם אחת הייתי לבד בים אבל זה סיפור קצת ארוך אז נשאיר אותו לפעם אחרת) והרבה מאוד בטיילת ולא עשינו שום דבר אחר בערך. יום אחד אני שיר ודימה הלכנו לעשות ספורט ימי (בננה ואבוב) וזאת בהחלט חוויה טובה למרות שההמשך שלה לא היה טוב במיוחד.
מה הכי הרס את אילת היה העובדה שלא עשינו כלום, והעובדה שבכל פעם שהיינו כמה אנשים ביחד היינו חייבים לריב. על איפה נאכל ומתי, מי הולך לאן, ועל זה שאסור לעשן בחדר (!!!) :/ היו הרבה רגעים רומנטיים מבוזבזים.
אבל אלה היו ימים של הרבה צחוק והרבה לשכוח מהו השעמום של פ"ת/ מהו יום עבודה בלונה פארק.
הרבה כסף בוזבז וקניתי תמונה מדהימה שהוכנה בטכניקה מיוחדת בספריי (יש לי תמונות גם ממהלך ההכנה אם זה מעניין מישהו). קניתי גם כל מיני שטויות שהייתי צריכה (או שלא...)
בקרוב אני אכתוב על הכנס שיצאתי אליו כשחזרנו מאילת.
קורן גאה מאוד במלאכת ידיו אנחנו- נא לשים לב לרצפת החדר
תמונה אופיינית: התחפשנו לקשוחים.
תמיד מישהו ישן יפה לי שחור?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
