חזרתי. גם מאילת וגם מכנס LEAD אבל פרה-פרה.

היה שבוע די עמוס ולא היה לי כל כך זמן לעדכן.

תכירי, זה סבא שלי

ביום שני באתי לדימוש מהצהריים ועד הלילה.

היה כזה כיף. כשהגעתי הערתי אותו אז הוא שיחק אותה ישנוני ויכולתי להתעלל בו כמה שרציתי =)

אח"כ ראינו סרט חמוד אבל עצובי.

הוא התחיל בבני זוג שמתלבשים אחרי לילה סוער. נחשו מי בא? אבא שלו נכנס ואומר לי שלום. מסתכל עלינו, "למה לא אמרת שהיא פה? הוא לא אומר לי כלום, זה..." מסתכל במחשב. "טוב, אז אני הולך לאכול..." חחחחחחח פאדיחות.

הסוף באמת עצוב וגם משאיר שוק כזה. התחבקנו במשך איזה שעה. איך התגעגעתי אליו...

ידעתי שהסרט הזה באמת משפיע על המצב רוח שלו כי גם בפעם הקודמת הוא היה עצוב אז ניסיתי להחזיק בכמה שיותר ממנו וללטף אותו. התנשקנו ונכנסנו מתחת לשמיכות. מנסים לפתוח את הדלת אבל הכיסא חוסם. ברוסית: "אתה ישן?" "כן..."

חחח עוד פאדיחה.

ב19 בערך הוא הציע שבאמת נלך לישון. הוא באמת נרדם ואני ניסיתי להעסיק את עצמי אבל היה לי פיפי ולא רציתי להעיר אותו אז לא קמתי. גם פחדתי להתקל במשפחה שלו בחוץ. אחלה דרך להכיר את סבא שלו שהגיע מרוסיה...

השתעלתי וקינחתי את האף. הייתי קצת חולה. ובכל פעם הוא קפץ קצת עד שבסוף הוא הלך להביא לי טיפות אף (שונאת את הדבר הזה אבל שלו משום מה עזרו...) וחזר עם קלמנטינות. קמנו ואכלנו ודיברנו והיה לנו מצב רוח טוב. אני מתה עלינו כשיש לנו מצב רוח טוב :) לא הפסקנו לצחוק...

חזרנו קצת לנמנם ואז קמנו לגמרי. כשאמא שלו נכנסה אני שכבתי במיטה והוא שם שירים במחשב. עוד פאדיחה. היא ביקשה שנבוא לאכול. כאב לי הכל ולא היה לי כל כך כוח אבל קמתי כי לא היה לי נעים.

אני לא יודעת איך הם יכולים להיות כל כך נחמדים.

איך זה נראה מצד סבא שלו?

רושם ראשוני- מתנחלת...

לא עשינו שום דבר שצריך להסתיר אבל אפילו עצם העובדה שאני שם מ14 עד 22 מצדיקה התנהגות מגעילה לדעת הרבה הורים... והערות מגעילות. אבל לא.

כשאני יוצאת- "הכרת כבר את סבא שלי? זה איוון. זאת..." לחיצת יד ושלוש נשיקות על הלחי. שוב, אני לא יודעת מה הרושם הראשוני שלו היה, אבל אם העניין הפריע לו הוא לא אמר כלום. הרושם הראשוני שלי היה "איזה סבא חמוד וחייכן!!!"

כנראה שדים יצטרף ללהקה שכמה חברים שלו הקימו. יותר נכון הוא והחבר שלו הקימו ואז החבר היה קצת מניאק אז הוא לקח חבר אחר. אבל עכשיו זה איכשהו מתקשר למחוייבות אישית אז הוא מוכן להתגבר על זה ולנסות בשביל להתעסק לפחות במשהו שהוא אוהב. אני שמחה בגלל שאני אוהבת את החבר הזה (כידיד...) והוא אוהב את דימה. וחוצמזה הם חברים כבר שנים ושניהם ביחד זה הכי כיף שיש! הוא פשוט קצת עיוור לפעמים.

היום היה מבחן ענקי בביולוגיה עם פול חומר ובסוף זה אפילו לא החומר שהיא בחנה עליו. חרשתי במשך שעות. יומיים לפני המבחן ידיד שלי התקשר וביקש את החומר וכגמול על זה שהסכמתי להקריא לו את כל הטבלה המסובכת הוא שלח לי את הסיכום שלו. בגלל שאני עוד לא הספקתי לסכם הדפסתי את שלו ולמדתי עם זה בינתיים, עד שיהיה לי. למחרת בבוקר ילדה אחת ראתה את הסיכום ואמרה שאין לה זמן ללמוד וביקשה לצלם אותו. כשחזרתי מההפסקה ל25 ילדים כבר היו השבעה דפים האלה מצולמים. אמאל'ה לא התכוונתי!!! אני מקווה שהוא לא כועס...

אח, יום מתיש.

טוב, אני לא מהאנשים שיעשו פוסט לזה וידרשו מכם לבוא בהמוניכם ולהגיב אבל 200 כניסות. כיף.

היום אני אספר על משהו שקצת מטריד אותי בזמן האחרון מעבר לסיפורים על היום שלי.

נגיע לזה.

הבוקר תכננתי קצת יותר טוב את "משימת הבקבוק" כי הכל היה בעצם מוכן מאתמול. (נא לעיין בפוסט של אתמול)

הכנתי אותו קצת לפני השיעור הראשון ובמהלכו (לפני ואחרי בוחן בערבית...). הוא יצא נחמד, לדעתי מקושט מדי בשבילו אבל לא נורא, העיקר הכוונה. בהפסקה הבאתי לו אותו עטוף בסרט והוא הספיק לצעוק "לא לא לאא.." לפני שרצתי לשיעור היסטוריה. אח"כ הוא ורוני הוציאו אותי מאנגלית כי אני ורוני רצינו להתעניין במשהו של מגמת תאטרון ולהם במילא היה שיעור חופשי. היה מאצחיק איתם :)   עכשיו כבר לא נראה לי שזה מקושט מדי בשבילו כי הוא אמר תודה ושמח. טוב, ידוע שדברים שיש לך נראים לך יותר "שווים" אם מישהו אחר אוהב אותם ורוני בהחלט התלהבה מהמחווה שלי.

 ראיתי שהוא מחבב אותה והייתי גאה בעצמי שאני שמחה בשבילם שהם התחברו ולא מקנאת. שיפור!!! רוני כל הזמן אמרה שאני מאגניבה. נחמד.

נחזור להתחלת היום ולמה שהציק לי. אני אספר בקצרה סיפור קטן: יש לי חברה שהגיעה אלינו בכיתה ח' והתחברנו די מהר. היא נולדה ברוסיה לאמא רוסיה-יהודיה ולאבא אפריקאי. הם נדדו בין שתי הארצות ואז האם הגיעה איתה ועם אחיה לישראל. היה לה קשה לגדל אותם לבד כי היא עבדה קשה והם ניצלו את החופש כדי "להתפרפר" אז היא שלחה אותם למשפחה של האבא בצרפת. אחרי שנתיים-שלוש היא הגיעה אלינו לחטיבה שלי. אם זה נשמע לכם מעניין, תחשבו על כושית שמדברת רוסית! המון חברים היא הכירה כשהיא שמעה אותם מרכלים ברוסית "איזה מגעילה הקופה השחורה הזאת" והיא ענתה "הקופה השחורה המגעילה מבינה רוסית".

אותה ילדה מסכנה ניתקה את הקשרים עם המשפחה של האבא (שהתחתן שוב) ולאמא אין משפחה בארץ חוץ משני אחיינים שאיתם החברה שלי לא הייתה בקשר עד לאחרונה. הם חיו שלושתם (היא, אמה ואחיה הקטן) ביחד עם חבר של אמא שלה שצעיר ממנה בכמה שנים וגם מסומם. המצב הכלכלי בכלל לא משהו ובהתחלה היא הייתה גונבת אבל אני מקווה שגרמנו לה להפסיק.

לפני חודשיים אמא שלה נפטרה. עם כל האסונות שהיו לה, עם האבא הבוגדני שלה שלא שמע ממנה כבר 5 שנים בערך, עם המצב הכלכלי ועם זה שהיא בסה"כ בת 15... דווקא לה זה כל כך לא מגיע!!! עכשיו הם גרים איתו עדיין אבל אני רואה שהיא כל הזמן רעבה וזה מדאיג אותי. הוא לא חי איתם הרבה זמן אז זה לא שהוא נקשר אליהם או משהו. אני לא יודעת למה הוא לקח על עצמו לגדל אותם בכלל ולא מנסה להמשיך הלאה אבל אני פוחדת שיום אחד איזה כוסית תעשה לו עיניים והוא יזרוק אותם לרחוב...

מאז תחילת התיכון היא תמיד מחפשת מי יכול להביא לה כסף או אוכל. אתם מכירים את זה, כמה פעמים יצא לכם להסתובב בהפסקה בין האנשים שאתם מכירים ולשאול "למישהו נשאר אוכל?/למישהו יש שקל?", נכון? אבל לא בכל הפסקה...

אז אני ועוד כמה בנות משתדלות לשמור לה חלקים מהאוכל או כסף אבל זה לא אוכל לכל היום... היום כשנפגשנו בבוקר דיברנו כמה דקות ואז היא זרקה בדרך אגב "נוף יש לך אולי כסף? לא אכלתי מאז הסנדוויץ' ש(חברה שלנו) הביאה לי אתמול..." התחלתי לתקוף אותה שהיא חייבת לדאוג לעצמה כי יפסיק לה המחזור והיא תהיה עקרה והכל (קצת הגזמתי כדי להפחיד אותה) אבל היא תמיד דופקת לי תירוצים סתומים. היא קצת שמנמנה אז היא אומרת שהיא חייבת לרזות ובלע בלע אבל אפילו היא לא מספיק סתומה בשביל לא לאכול יום שלם. עכשיו גם אין לה אמא שתשגיח עליה.. אני דואגת. עוד תירוץ זה שאין לה זמן בבוקר להכין סנדביץ'. אז למה היא באה חצי שעה לפני הזמן???  היא מלמלה משהו "לפעמים אין לי זמן ולפעמים פשוט אין אוכל..." אני מקווה שהחבר הזה של אמא שלה דואג לה כמו שצריך... בכל אופן היא לא רוצה להפרד מאח שלה או מאתנו אז היא לא תעבור לפנימייה ואין לה מישהו אחר שהיא יכולה לגור אצלו.

אז נתתי לה את כל הכסף שהיה עליי כדי שתקנה משהו אבל זה לא פתרון שאנחנו נביא לה אוכל בכל בוקר. אני לא מצליחה לחשוב על משהו שיעזור לתמיד. כסף... זה לא הוגן שההורים שלי מבלים להם ויוצאים לאן שהם רוצים כשלה אין הורים בכלל ואין לה אפילו מה לאכול...

נשארנו למשחק כדורסל (אני בעיקר כדי לראות אותה מעודדת) והיא סיפרה שאחרי המשחק היא נכנסה לחדר של השחקנים ולקחה משם קצת כיבוד והיא הצטערה שהיא לא לקחה עוד...

מה לעזאזל כבר אפשר לעשות?