אז כן, כנראה שהאמת כואבת, אפילו יותר ממה שצפיתי.
לפני כמה זמן ישבתי ככה לצפות קצת בטלוויזיה ואמא שלי הייתה בסביבה ככה. תוך כדי הייתה כתבה על מיקי בוגנים והפרסומת החדשה, הזאתי שהוא משחק בה איזה סטרייט נשויי פלוס ילד. פתאום אמא שלי אומרת לי "אני לא סובלת אנשים כאלה".
לא היה לי מה להגיד אז אמרתי "מה זה כאלה?"
היא עונה לי: "גברים כאלה שהם פשוט לא גברים, הם מתנהגים כמו נשים, ומשחקים אותה נשיים כאלה. אני לא אוהבת את זה".
מההלם אני לא זוכרת מה היה שם בדיוק, מה אמרתי אבל אני זוכרת שהתווכחתי איתה קצת, טוב זה לא היה ממש וויכול אבל מה כזה. ואז בסוף אני שואלת אותה "מה גם נשים "כאלה"?"
אז היא ענתה:"כן!! אמרתי לך אני נגעלת מהם!!"
אחרי המשפט הזה, כבר העדפתי לשתוק.
כמה שזה היה צפויי, אבל כמה שזה כאב! בכיתי כל הלילה, אפילו גם יום אחרי בב"ס, לא יכלתי לעצור את עצמי. היה לי מצב רוח חרא! ובכיתי קצת.
אבל מה לעשות? כנראה שככה זה אמור להיות.
כנראה שאני פשוט אמשיך להסתיר את זה ממנה, או ש.. אני אספר לה כשאני אגדל קצת ואני אהיה יותר בטוחה בזה. למרות שאני כבר דיי בטוחה.
וחוץ מזה אוליי אני בכלל אתאהב בגבר בסוף?
בכל מקרה, אני בת 16 עכשיו:)..
והאמת, אין לי שמץ של מושג למה קוראים לזה Sweet 16.
What is so sweet about it?
לי אין מושג, היה לי מצב רוח חרא ביומולדת וגם יום לפני! לא יודעת למה אבל ככה זה היה.
אבל מה שמנחם זה שהנה עוד שנה אחת אני כבר אסיים ב"ס, אלך ללמוד, העיקר שאני אהיה רחוקה כמה שיותר מאנשים מרובעים שלא מוכנים לקבל את שונה!!!
אבל מה שאני באמת לא מבינה, זה איך אני יצאתי כזאת פתוחה(או מה שלא תקראו לזה) ולא מרובעת ולא ממש שמרנית ופשוט זה ההפך הגמור של אמא שלי(שהיא בעצם המשפחה שלי). גדלתי בסביבה דיי שמרנית ומאמינה ולא יודעת מה! אז איך? מאיפה? למה?
זוכרים את ההיא מהבלוגים הקודמים? אז אני חושבת שדי שכחתי ממנה. אני עדיין זוכרת אותה מדיי פעם אבל, הכרתי מישהי חדשה, אבל סטרייטית לגמרי לצערי!, אבל היא נחמדה מאוד, ונראית נחמד, קיצור די נדלקתי עליה. אבל מה זה משנה? זה יעבור לי, גם ככה אין לי סיכויי.
טוב בכל מקרה חפרתי כבר מספיק,
יש לי ידידה שכל הזמן, מה שלא יהיה, היא תמיד אומרת לי "יהיה טוב",
אני מאמינה לה,
אז יהיה טוב, אני מקווה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: