1) יש להפריד בין השביתה הפורמאלית והמאבק הבלתי פורמאלי ('בלתי פורמאלי' אינו אומר 'בלתי רציני'):
- עילה לשביתה הפורמאלית היא דרישת פיצוי על שחיקת השכר והצבת מנגנון שימנע שחיקה בעתיד, ואיתה עוד דרישות. הסיבה לכך פשוטה: במדינת ישראל של השנים האחרונות, אסור לארגון עובדים לשבות על משהו אחר חוץ מדרישות שכר. להזכירנו,

העילה להוצאת צווי מניעה נגד ארגון המורים העל-יסודיים היתה העובדה שהארגון כרך דרישה ברפורמות יחד עם הדרישות שלו על השכר. העובדה שהוציאו צווי מניעה נגד הסגל הבכיר של האוניברסיטאות על אף שנציגיהם הקפידו על הכללים הלגאליסטיים הצרים ביותר, משמעה שברקע של השביתה הנוכחית עומד עצם זכותם של עובדים מאורגנים לשבות.
- דווקא בגלל שאין לנו זכות לשבות על משהו אחר הקמנו את הפורום להגנת ההשכלה הציבורית! במסגרת זו, אנו נחושים לקדם אג'נדה רחבה בהרבה, כשם הפורום שבחרנו בו.
2) השביתה מתארכת בעיקר בגלל שפקידי האוצר המנהלים את המשא ומתן עם נציגי המרצים נחושים להתנות את כל משא ומתן בדרישות של הסגל הבכיר על פיצוי השחיקה בקבלת 'רפורמות', קרי, בקבלת דו''ח שוחט. פקידי האוצר דוחים כל מתווה המתעלם מהכפפת דו''ח שוחט על הסגל הבכיר. נציגי הסגל הבכיר, לעומת זאת, דוחים מכל וכל את עצם הניסיון של האוצר להתנות את המשא ומתן על ענייני שכר בקבלת הרפורמות המבניות של דו''ח שוחט. הרפורמות המבניות של דו''ח שוחט כוללות, כזכור, את העלאת שכר הלימוד, לצד רשימה ארוכה של שינויים אחרים לא פחות הרסניים להשכלה הגבוהה הציבורית.
סילבי הוניגמן, חברת הסגל הבכיר, אונ' ת''א