לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

החיים שלי



יום הולדת שמחכינוי:  הכותבת על החיים

בת: 17





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


12/2007

אהבה נכזאבת


למה אני תמיד חושבת שכל משהו שאני רואה שהוא חתיך וחמוד, אני מאוהבת בו. אז חשבתי על זה והגעתי למסקנה שאני בסך הכל דלוקה עליו, וזה גם בגלל שהוא מקובל. והאמת זה נכון. אך, בזמן האחרון, כל פעם שאני עוברת לידו, הלב שלי דופק חזק כל כך. בהתחלה, חשבתי שאני דלוקה עליו, אך בסוף הבנתי, שאני אוהבת אותו. הוא גבוה כמוני, חתיך, והוא גם מקובל, אבל זה לא העניין. אחרי חודש סיפרתי לחברה הכי טובה שלי. היא כל כך צחקה כי היא חשבה שהוא מגעיל ודפוק, ניסיתי להסביר לה, והיא אמרה שלגמרי רואים את זה עלי.כולם חשבו שאני דלוקה עליו.. אני והיא החלטנו לספר את זה לילד אחד, חמוד, הוא חבר של ההוא שאני אוהבת, וחשבנו שהוא הכי יבין את זה. סיפרנו לו, וזה היה נראה כאילו הוא רץ לספר לו, הוא ישב עם חברים, כל המקובלים, ואני וחברה שלי רצנו אחריו, הוא נשבע שהוא לא יספר למרות שבשביל הצחוקים, הוא כאילו בא לספר לו. "די בבקשה אל תספר!" אמרתי "שמה הוא לא יספר?" ילדה אחת אמרה "שאת מאוהבת ב___?" אמרה ילדה אחת "כולם יודעים את זה את לא צריכה להסתיר" אמר ילד שהוא חבר של הילדה ההיא. החברה הכי טובה שלי אמרה שהיא צריכה ללכת והיא הלכה לכיתה. "אני לא אוהבת אותו איזה ילדים מעצבנים! ואתם עוד לא שמים לב שהוא פה!" אמרתי, הילד שאני אוהבת ניסה לא להסתכל עלי, ואני והוא הסמכנו. היה צלצול, הלכתי לכיתה.

 

בטיול שנתי שהיינו, עשו לי חובות להציע לו חברות. כבר אז כולם ידעו שאני אוהבת אותו.בסוף לא עשיתי את החובה ואני הצתערתי על זה.

 

שבוע אחרי הטיול השנתי, משהי שניסתה לעזור לי להיות חברה שלו, הידידה הכי טובה שלו, וזאת שאמרה לידו שאני אוהבת אותו, הפכה להיות חברה שלו, שבוע אחרי שהיא נפרדה מחבר שלה.

הייתי כל כך עצובה.

לא ידעתי על מה לחשוב, על מה לא לחשוב. מה טוב, מה רע.

 

התגברתי על זה, ולא אכפת לי עכשיו.

 

קיבלתי מחזור, ברגע הראשון בקשתי מחברה שלו שתעזור לי, כי היא קיבלה כבר.אחרי יום, נפלט לה בטעות, במשמרות הזה"ב שהיתה שם ואני סתם באתי. רק ילד אחד מהכיתה וחברה שלה שמעו, והם אמרו שלא יספרו, אך שאני ההיא שעזרה לי וחברה שלה דיברנו על זה, ילד מהכיתה שמע. אני בסוף היום התחננתי לפניו שלא יספר את זה לאף אחד תוך כדי שאני בורחת מהתפוזים של זה שאהבתי, והילד ששמע בסוף צעק את זה. כולם צחקו על זה.. לא היה אכפת לי כי ידעתי שאחרי יום כולם ידעו, בהתחלה כולם צחקו וגם יום אחרי הילד שזרק עלי תפוזים קרה לי "מחזורי".. לא היה אכפת לי..

בצהריים הלכתי להסתובב עם חברה.. ראינו אותו הולך למשהו לבצפר אז דיברנו איתו בדרך.. היה צחוקים..

האמת אני אוהבת תמצב שאני נמצאת בבצפר...

 

זה מה שקרה בנתיים

ביי ביי

נכתב על ידי הכותבת על החיים , 22/12/2007 16:48  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להכותבת על החיים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הכותבת על החיים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)