אני נשארת בארון שלי היום 

בתוך קופסת קרטון מקומטת,

אין לי חשק לצאת מכאן

אני רוצה להישאר בה כל היום.

הקופסה מגוננת עליי ושומרת מפני אויב 

היא אוהבת אותי

כמו שאף אחד אחר לא אוהב.

היא המקלט שלי, הבית שלי

הלב שלי, המפלט שלי

היא מקור האור היחיד שנשאר לי.

היא הזכרונות הישנים  שעטופים בה 

המעלים אבק מהזכרון.

קופסת הקרטון שלי מתחילה להזדקן

היא מעלה אבק ויצאו לה קמטים

בקרוב אנחנו ניפרד.

תודה שהגנת עליי קופסת קרטון שלי

אני אוהבת אותך, 

בלעדייך לא היו לי חיים

אבל אני צריכה לעזוב אותך.

זכרונותיי שמורים בך, משתקפים מבין קמטייך,

קחי אותם איתך וזכרי אותי,

כמו  שאני אזכור אותך לעד.

לך מפה תעלם כבר

אתה לא רצוי.

בגללך הראש מתפוצץ מהזיות 

המציאות הפכה לכואבת, מזויפת

אני נחנקת, לא טוב לי

אני טובעת, אני שוקעת בקרקעית

ואתה מהמר, הולך לזונות

שותה, מעשן.

אני רוצה שתתייסר על מה שעשית לי,

על איך שגרמת לי להרגיש.

אף פעם לא היית טוב בלהיות אדם,

אף פעם לא היית טוב בלהיות אבא.

אתם יודעים מה מצחיק אותי? יום לפני כיפור כולם מבקשים סליחה כל ה"צדיקים" למיניהם - סליחה אם פגעתי וכל הבולשיט הזה.

מה שמצחיק אותי הוא שדווקא אלה שעשו לי משהו לא בקשו סליחה ,אפילו לא סליחה מזויפת.

אתם. כל אלה שחושבים שהשורה הזו , סליחה אם פגעתי מזיזה משהו למישהו אתם טפשים. 

סוף סוף נגמר היום הלא מועיל הזה, ואל תיפגעו זו רק דעתי. ומחר חזרה לשגרה הצבאית המחורבנת><