"היילי!" טום צעק מאחורי, הסתובבתי

"מה קורה איתכם?" הוא שאל אותי ואת נטי, הסתכלתי על נטי

"טום?" אמרתי "תוכל לתת לנו רגע אחד לבד?"

"כן טום, בוא" גוסטב וגיאורג אמרו ומשכו אותו קדימה

"אני...." גמגמתי

"תסבירי לי מחר כבר"

"אוקיי" אמרתי לו "אתה הולך הביתה?"

"כן" הוא אמר לי "אני הולך מהצד השני יותר קרוב לי, לכי איתם"

"אוקיי, ביי" אמרתי לו ורצתי לכיוון טום, גיאורג וגוסטב.

הוא עמד שם והסתכל עלינו, הוא עמד ולא זז.

הגענו הביתה.

נכנסתי לחדרו של ביל ראות מה איתו ולהחליף את הבגדים שלי

ראיתי אותו ואת חברה שלו ישנים באותה המיטה.

"שש... בואי אל תפריעי להם" גוסטב אמר לי והוציא אותי מהחדר

"רגע, אני רק צריכה לקחת בגדים"

"טוב תעשי את זה מהר ובשקט" הוא אמר, הוא יצא מהחדר והתקדמתי לכיוון הארון

"היילי" ביל התעורר וקרא בשמי, הסתובבתי אליו

"איך היה לך?"

"בסדר" עניתי והסתכלתי על פז

"אוי כן, אני מצטער.... תוכלי לישון היום עם טום?"

"טוב" אמרתי לו, לקחתי את הבגדים שלי והתקדמתי לכיוון הדלת

"איי, בואי הנה ומהר" הוא אמר לי, סימן לי לתת לו נשיקה בלחי, נישקתי אותו ויצאתי החוצה

-בחדר של טום-

"אני ישנה איתך היום" אמרתי לטום והתיישבתי על המיטה

"כן, אני יודע. גוסטב אמר לי כבר" הוא אמר לי

"אוקיי" אמרתי ונשכבתי על המיטה

"תעברי לצד השני, אני אוהב לישון בימין"

"טוב" אמרתי וזזתי הצידה, לצד שמאל.

"מחר בבוקר ביל יעיר אותך" הוא אמר לי וכיבה את האור

"כן?" שאלתי אותו והסתובבתי עם הפנים אליו

"כן" הוא אמר, ונתן לי נשיקה בלחי.

נרדמנו מחובקים.

-בבוקר-

"קומי היילי, תקומי" ביל הסיר ממני את השמיכה והעיר אותי, פקחתי את העיניים ומיד התארגנתי,

כשירדתי למטה ראיתי אותו ואת חברה שלו יושבים על הספה ומתנשקים.

"ביל? יש משהו לאכול?" שאלתי אותו, הוא לא ענה לי

"ביל, אני רעבה" נגעתי בכתפו, הוא הסתובב אלי ואמר "תאכלי כבר בבית ספר גם אם נכין לך לאכול את לא תספיקי"

"בסדר" אמרתי ולא העזתי להוציא מילה, לקחתי את התיק שלי ויצאתי החוצה.

הקדמתי, לא רציתי לחכות להסעה.

הלכתי ברגל לבית ספר....

כשהגעתי נכנסתי לכיתה והתיישבתי

נטי שם את התיק שלו על הכיסא ונעמד מולי "איפה היית? למה לא עלית על ההסעה?" הוא שאל בטון עצבני

"אני לא יודעת" הורדתי את ראשי

"אני מצטער, עיצבנו אותי בבוקר" הוא אמר והתכופף אלי

"לא נורא"

"מה קרה שלא עלית?"

"סתם, לא התחשק לי" עניתי "רציתי ללכת ברגל"

"אוקיי" הוא אמר והלך ללוקר שלו שהיה מחוץ לכיתה בשביל להביא את מחברת מתמטיקה .

שהתחיל השיעור, החלטתי לכתוב לו מכתב

'אני מצטערת בקשר לאתמול שהלכת לבד'

כתבתי והזזתי את הנייר הצידה, הוא הסתכל עלי ומיד פתח אותו וקרא

'זה בסדר, תוכלי להגיד לי עכשיו?'

הוא כתב והחזיר את הפתק בחזרה

'כן, הם אימצו אותי'

'הבנתי' הוא השאיר את הנייר פתוח והראה לי אותו, הוא קם ממקומו וזרק את הנייר לפח

-אחרי חודש-

ביל:

"הדיסק מוכן!" דיויד זרק על השולחן שבבית את הדיסק החדש שלנו

"עיצבו אותו יפה" טום אמר והחזיק אותו ביד

"כן..." הסכמתי איתו

"מחר 7 בבוקר אתם בחוץ עם המזוודות"

"לאן עכשיו?" גיאורג שאל ונשען על הספה

"זה בדיוק ליום אחד, תירגעו"

"אוקיי.. אז לאן?"

"פרנקפורט"

"מה נעשה שם?" גוסטב שאל אותו

"חותמים על הדיסקים בטח" אמרתי

"בדיוק, זה מה שאתם תעשו" דיויד אמר והצדיק אותי

"נחמד ביותר" טום אמר

"טוב, אז תתארגנו והכל ומחר תהיו מוכנים" הוא אמר וקם מהספה

"סבבה" אמרנו לו, הוא התקדם לכיוון הדלת והלך

"תקשר לאמא" אמרתי לטום

"בשביל מה עכשיו?"

"שתבוא להיות פה עם היילי"

"שוב פעם אתם נוסעים?" היילי שאלה וירדה במדרגות

"מה זה שוב פעם?! לא נסענו פעם אחת מאז שאת הגעת"

"טוב נו... בכל מקרה מתי אתם חוזרים?" היא שאלה

"אל תדאגי, מחר נוסעים ומחרתיים חוזרים"

"אה, אז בסדר" היא אמרה והלכה למטבח למזוג לה כוס מים.

טום התקשר לאמא שתבוא ובאותו הזמן צלצל לי הפלאפון, זאת הייתה פז

"היי מה קורה?" עניתי לה

"הכל בסדר" היא אמרה "אתה בא היום?"

"על זה רציתי לדבר איתך, אני .... נוסע מחר לפרנקפורט ואני לא יהיה פה יומיים"

"אה הבנתי, לא נורא"

"תשמעי, אני לא רוצה שתהיי לבד, את יכולה לבוא להיות פה עם אמא שלי ואחותי?"

"אני?!" היא שאלה והתפלאה

"כן"

"מתי?"

"אולי תבואי היום בערב?"

"ואני ישן איתך?"

"כן" עניתי

"סבבה, אני יבוא" היא אמרה וניתקה

"היילי תרצח אותך!" טום אמר לי

"לא חשוב, אמא באה?"

"כן..." הוא ענה "היא תבוא בערב"

"יופי" הוא אמר, היילי יצאה מהמבטח עם הכוס מים שלה ריקה

"כן, היא באה?!" היא צעקה

"מי?" טום שאל אותה "אמא?"

"אז מי נראה לך..."

"אה כן היא באה" הוא אמר לה

"גם פז באה" אמרתי לה

"לא" היא אמרה והתבאסה

"כן... אל תדאגי, יהיה לכן כיף ביחד" אמרתי וניסיתי לעודד אותה

"נו אבל אני לא רוצה שהיא תהיה פה"

"היא תהיה עם אמא, אל תדאגי הכל יהיה בסדר"

"טוב" היא אמרה ועלתה לחדר שלה

"איפה היא תישן בדיוק?" טום שאל אותי

"בחדר שלי, כמובן"

"אוקיי... שיהיה"

טום:

לקראת הערב כולם הגיעו, ביל פתח לפז את הדלת

אמא כבר הייתה בפנים יושבת על הספה ביחד איתי, עם גוסטב, גיאורג והיילי,

רואים טלויזיה.

"היי" פז נישקה את ביל, היא נכנסה פנימה

"אז זאת חברה שלך" אמא אמרה והסתכלה עליו

"כן" אמרתי

"נחמד" היא אמרה וחייכה חיוך רחב על כל הפנים, משם גם החיוך שלי ושל פז התחיל לעלות.

אכלנו בארוחת הערב את האוכל שאני הכנתי.

אחר כך ביל עלה עם פז לחדר שלו,

גוסטב וגיאורג נכנסו לחדרם, הם היו עייפים ורצו להתכונן לנסיעה של מחר.

ואני ישבתי בסלון עם אמא והיילי.

"היא חמודה חברה שלו, לא?" אמא שאלה אותנו

"לא!" היילי ענתה לה והכניסה אותי לשיחה "נכון, טום?"

"אממ..." חשבתי מה לענות "היא בסדר"

"למה את שונאת אותה?" אמא שאלה את היילי

"כי ביל לא מתייחס אליה שהיא כאן" עניתי במקומה, היא שתקה.

"חח, אני לא חשבתי אחרת" אמא אמרה, ולא חשבתי על משפט אחר שהיא תגיד.

הייתי מבולבל במשך כל התקופה שהם היו חברים, ביל ופז...

הוא אוהב אותה והיא אותו , אני ממש מאושר בשבילו שסוף, סוף הוא מצא מישהי שהוא באמת אוהב ולא שהיא מנצלת אותו בשביל הפרסום.

אבל מצד שני, הוא באמת השתנה מאז שהם ביחד?!

אבל... למרות כל הבלגן בראש, זה לא מה שהטריד אותי כרגע !

"אני זקוק לחופשה!" צעקתי "אני זקוק לבנות" עליתי מהר לחדר שלי לפני שאמא והיילי הוציאו מילה.

"שוב פעם הוא מתחיל עם היציאות שלו" היילי אמרה

"זה בסדר, תתרגלי" אמא אמרה לה

-בבוקר-

היילי:

"הם כבר נסעו?!" שאלתי את אמא בעודי יורדת במדרגות

"כן" פז ענתה לי, הסתכלתי עליה לכמה שניות והתעלמתי

"ההסעה מחכה לך" אמא אמרה והסתכלה דרך החלון שבסלון

"טוב אז אני הולכת" אמרתי

"ביי" היא נישקה אותי בלחי והלכתי

הגעתי לבית ספר וירדתי מהאוטובוס, חיכיתי לנטי ליד השער, אבל הוא לא הגיע ב10 דקות שחיכיתי.

החלטתי להיכנס אל תוך הכיתה,

היא הייתה ריקה,

בלי ילדים,

הורדתי את התיק שלי ונזכרתי שלא עשיתי שיעורים בביולוגיה

פתחתי את המחברת והתחלתי לעשות, לאט לאט הגיעו יותר ויותר ילדים.

היה צלצול ונטי איחר.

הוא התיישב לידי והסתכלתי עליו לכמה שניות והמשכתי בעניינים שלי.

'מה קורה?' הוא כתב על פתק והזיז אותו אלי.

קראתי אותו, לקחתי את העיפרון שלי והחזרתי לו חזרה 'הכל בסדר'

'אוקיי' הוא החזיק את הנייר ביד, מקפל אותו וקם לכיוון הפח, הסתכלתי עליו ומשכתי לו ביד שישב

הוא התיישב והסתכל עלי גם, חטפתי לו מהיד את הפתק וכתבתי 'אני צריכה שתעזור לי'

ביל:

"מתי מגיעים?" טום שאל את דיויד

"בעוד כמה דקות" הוא ענה לו

"ואי אני משתגע פה" הוא אמר ושם את ידיו על הראש

"חח מה רע לך כל כך פה?" שאלתי אותו ושמתי את רגליי על השולחן "יש באוטובוס הזה הכל"  

"אני רעב"

"יש פה גם אוכל"

"לא, אין פה כלום, נגמר!"

"גוסטב?" קראתי לו

"כן?" הוא ענה

"יש פה אוכל?"

"לא" הוא אמר והמשיך לבדוק אימיילים במחשב נייד

"אוקיי טום, אתה בבעיה"

"אוקיי ביל, חשבתי על זה הרבה מאוד" הוא התיישב לידי והיה לחוץ

"מה קרה לך עכשיו?" שאלתי אותו ושמתי את ידי על הירך שלו

"אבל תשמע, זה ממש רציני" הוא הלחיץ אותי "אוקיי תדבר"

"אתה ממש אבל ממש חייב להיפרד מפז"

"מה זה?!"

"לא, לא, לא הבנת!" הוא התבלבל

"נו אז תסביר את עצמך"

"אנחנו סיכמנו שאני לא יגע יותר בבנות עד תחילת סיבוב ההופעות החדש"

"נכון"

"ו... אני רואה אותך ואת פז ביחד ואני משתגע!"

"אתה מקנא בי?"

"לא!" הוא צעק "אני לא רוצה את החברה הזאת שלך!"

"אז מה אתה כן רוצה, אותי?!" צעקתי, כולם הסתכלו עלינו "מה אתם מסתובבים, זה בנינו"

"זה לא פייר שאתה עם בנות ואני לא" הוא נשען אחורה

"כבר נבהלתי, אידיוט!"

"נו ביל, אני רציני אני גם רוצה להיות עם בנות עכשיו"

"לא, לא, לא!" אמרתי "אתה לא יכול, סיכמנו משהו"

"אבל אני לא יכול לראות את שניכם ביחד, הולכים ומתנשקים לכם" הוא אמר וניסיתי לחשוב מה לעשות איתו "אתה יודע איזה מגרה זה?!"

"אני יודע, אני יודע, אולי אם תמצא לך מישהי זה יהיה טוב" אמרתי

"זאת אומרת, אתה כן מרשה לי ללכת להיות עם בנות?" הוא שאל והעלה על פרצופו חיוך רחב

"לא!" צעקתי

"נו ביל! אתה אמרת את זה!" הוא אמר

"התכוונתי שתהיה עם מישהי אחת, בלי סטוצים עם בנות אחרות"

"אבל אני צריך לראות קודם מה כל אחת שווה"

"אתה פשוט בן אדם אידיוט" אמרתי וקמתי מהמקום שלי

"אני יודע, אתה לא צריך להגיד לי את זה" הוא קם והלך אחרי

"תעשה טובה ותעזוב אותי"

"אולי תסדר לי מישהי?"

"לא!" אמרתי לו

"אז תיפרד מפז?"

"גם לא, תעוף ממני" אמרתי ודחפתי אותו

"אין בעיה, אני רוצה לבטל את העסקה בנינו"

"לא, עסקה זאת עסקה"

"נו ביל, בבקשה"

"זה אתה שהסכמת לעסקה הזאת, אז עכשיו תעמוד בה יפה" אמרתי לו, הוא שתק לכמה שניות

"אתה יודע מה, בסדר" הוא אמר וחייך חיוך קטן והלך

"מה עכשיו הוא מתכנן?" גיאורג שאל אותי

"כלום, הוא לא יעשה כלום"

"חח אני לא חושב ככה" הוא אמר לי

"גם אם הוא יעשה משהו, הוא יהיה חייב 100 יורו"

"אני לא מבין בשביל מה אתם עושים את ההתערבויות האלה"

"אני פשוט מלמד אותו איך להיות בן אדם נורמאלי"

-בצהריים-

היילי:

"עכשיו את יכולה סוף סוף להגיד לי מה עובר עליך?" נטי עמד מולי ושאל אותי

"לא, אני עדיין לא יכולה"

"נו באמת, כבר הולכים הביתה"

"אבל אני לא יכולה להגיד את זה פה בבית ספר שכולם שומעים אותי"

"אוקיי, רוצה לבוא אלי הביתה?" הוא שאל אותי

"בסדר" אמרתי

"אוקיי אז בואי נלך ברגל, זה לא כזה רחוק"

"סבבה" אמרתי

"אבל את מבטיחה להגיד לי בבית שלי מה יש לך"

"כן, כן אני יגיד לך, אני מבטיחה" אמרתי והתחלנו להתקדם לבית שלו

כשהגענו אליו הביתה הוא פתח את הדלת עם המפתחות

היה חושך בבית, והבית היה ריק.

רק מוזיקה רועשת נשמעה בבית מהקומה השנייה

"בואי, תכנסי" הוא אמר לי, נכנסתי פנימה והסתכלתי מסביבי

"אנחנו לבד?" שאלתי אותו

"בעיקרון כן" הוא ענה "אחותי היא בחדר שלה, אבל היא כמו אוויר בבית"

"אה, הבנתי" אמרתי ועלינו לחדר שלו

"טוב נו, דברי איתי" הוא התיישב על המיטה וחיכה שאני ידבר

"אוקיי" אמרתי וחשבתי מה להגיד קודם "אני צריכה שביל וחברה שלו יפרדו"

"חח את לא יכולה לעשות את זה"

"אני יודעת, אבל אני לא רוצה אותה איתי בבית"

"זה קשה מידי" הוא אמר לי

"נו תנסה לעזור לי, בבקשה זה ממש חשוב"

"אממ..." הוא חשב

"נטי!" נשמעה צעקה מהחדר השני, הבנתי שזאת אחותו

"מה?" הוא ענה

"אמא בטלפון" היא אמרה לו, הוא ענה לטלפון שהיה בחדר שלו על השידה ליד המיטה ולאחר כמה שניות ספורות הוא ניתק

"אוחח אמא מעצבנת"

"מה קרה?" שאלתי אותו

"סתם, אם הגעתי הביתה, ושאני יאכל את האוכל שבמקרר ובלה בלה בלה" הוא אמר וצחקתי

"אוקיי נטי, אתה מוכן לעזור לי?!"

"אממ..." הוא חשב והעלה חיוך על פניו "בואי איתי"

יצאנו מהחדר שלו והלכנו לחדר של אחותו.

"אלן!" הוא צעק לה, היא פתחה את הדלת

"מה?" היא שאלה

"אנחנו צריכים לדבר איתך" הוא אמר ונכנסנו פנימה, הסתכלתי מסביבי וראיתי את כל הקירות מלאים בפוסטרים של ביל וטום.

"מה קרה?" היא שאלה אותנו

"את אוהבת את טוקיו הוטל נכון?" הוא אמר לה

"כן, למה?"

"זאת אחותם של ביל וטום"

"חח אין סיכוי, לביל ולטום אין שום אחות"

"לא, הם אימצו אותה לפני כמה זמן"

"נגיד ש..."

"אנחנו צריכים שתעזרי לנו" הוא אמר לה

"חח אני לא מאמינה שהיא אחותם" היא אמרה וצחקה

"רוצה הוכחה?" שאלתי אותה, היא הפסיקה לצחוק והתחילה להיבהל "אוקיי" היא ענתה.

לקחתי את הפלאפון מהכיס שלי, שמתי על רמקול והתקשרתי לטום

"האלו?" הוא ענה

"טום, איפה אתם?"

"בדרך לפרנקפורט" הוא אמר לי

"מתי אתם באים חזרה הביתה?"

"מחרתיים, כבר אמרתי לך"

"טוב" אמרתי לו

"טוב יאללה, תיהי ילדה טובה ותעשי מה שיאמרו לך"

"בסדר, ביי" אמרתי וניתקתי

"עכשיו את מאמינה?" נטי שאל את אחותו, היא עמדה עם פה פעור ולא האמינה

"טוב את מוכנה לעזור לי?" שאלתי אותה

"אוקיי, דברו" היא התיישבה על המיטה והקשיבה לנו

טום:

"מי זאת הייתה?" ביל שאל אותי

"היילי" עניתי לו

"איפה היא?"

"אממ.. אני לא יודע"

"היא בטח בדרך הביתה מהבית ספר" גיאורג אמר

"כן, מה היא רצתה ממך?" ביל שאל אותי

"סתם, מתי אנחנו חוזרים"

"אה אוקיי" הוא אמר

"יאללה תרדו, הגענו" דיויד קרא לנו, התארגנו וירדנו למטה

היילי:

"את רוצה שאני יגרום לביל ולחברה שלו להיפרד?!" אלן שאלה אותי

"אהא" אמרתי לה וחייכתי

"וואו, אני לא ציפיתי לדבר כזה"

"אם תעשי את זה... אממ..." נטי חשב

"אני יסדר לך את טום" אמרתי לה

"את טום?!"

"כן, את טום"

"בסדר, אני יעשה את זה"

"יופי" אמרנו ויצאנו מחדרה

"אבל רגע" היא אמרה לנו ונעמדה ליד הדלת שלה, הסתובבנו אליה

"איך אני בדיוק יעשה את זה?"

"אל תדאגי, נטי כבר יגיד לך"

"אוקיי" היא אמרה ונכנסה חזרה לחדרה

"עכשיו אני הולכת הביתה, תהיה איתי בקשר" אמרתי לו

"אוקיי" הוא אמר וירדנו למטה

"ביי" אמרתי ויצאתי מהבית שלו, הלכתי חזרה הביתה.

ביל:

"הבית מלון רחוק מפה?" לחשתי לדיויד

"לא, תמשיך לחתום" הוא אמר ונתן לי מכה על הכתף

"בסדר" אמרתי לו והעברתי את הדיסק לטום

"דיויד!" טום קרא לו

"מה?" הוא התקרב אליו

"מתי עפים מפה?"

"מתי שתגמרו לחתום על כל הדיסקים"

"מעולה, תוכל לעשות לי טובה?"

"כן בטח" הוא אמר לו

"ללכת אל הילדה הזאת ולתת לה את הפתק הזה?"

"מאיפה אתה מכיר אותה?"

"מכיר, מכיר" הוא אמר ונתן לו את המכתב ביד

"אוקיי" הוא התקדם לאחד השומרים ונתן לו את המכתב, משם השומר העביר לאותה האחת את המכתב.

היא פתחה אותו וקראה אותו והסתכלה עליו וחייכה, הוא קרץ לה והמשיך לחתום.

-בבית-

היילי:

"היי" נכנסתי הביתה וסגרתי אחרי את הדלת

"כמה זמן לקח לך לחזור הביתה כבר כמעט 3 בצהריים ואת סיימת ללמוד היום ב12 וחצי"

"כן, אני מצטערת שאיחרתי" אמרתי לה

"איפה היית?"

"סתם, טיילתי"

"אוקיי"

"איך היה לך בבית ספר?" פז שאלה אותי, לא עניתי לה

"אמא, אני רעבה יש משהו לאכול?"

"כן, בואי" היא אמרה והלכתי לכיוון המטבח, היא מזגה לי את האוכל לצלחת והתחלתי לאכול.

"תגיד לאלן להתקשר אלי הביתה ולעשות את מה שסיכמנו" כתבתי הודעת SMS לנטי.

לאחר כמה שניות נשמע צלצול הטלפון, ידעתי שזאת תהיה אחותו.

"תעני את פז, הטלפון של הבית לידך"

"אבל..." היא החזיקה אותו בידה

"פשוט תעני" אמרתי לה

"האלו?" היא ענתה בפחד

"ביל נמצא בבית?" שאלו אותה, ידעתי שזאת תהיה אלן.

"ביל? לא" היא אמרה "למה?"

"הוא אמר לי להתקשר אליו הביתה"

"אה אוקיי"

"דרך אגב אחותו בסדר?" היא שאלה אותה

"כן" היא אמרה

"אוקיי"

"אממ.. מי את?"

"מי אני? אני חברה שלו"

"את מה?!" היא הייתה בהלם

"חברה שלו... לא משנה, תגידי לו שחיפשתי אותו ושיתקשר אלי היום בלילה לפני שהוא הולך לישון" היא אמרה לה וניתקה את הטלפון.

פז עמדה בפה פעור מורידה את הטלפון ומנתקת.

ראיתם ביל החליף עגיל בגבה !

זה כל כך יפה לו ^.^