~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

"היי" טום נכנס הביתה , הוא הסתכל עלי

"אמ.. ביל" התעלמתי מטום וחשבתי איך להגיד לו,

לפתע הסתכלתי על טום, הוא חייך וקרץ ונכנס למטבח

הגבתי לו בחיוך ואמרתי לביל "אני זאת שגרמתי לפז להיפרד ממך"

"מה?" הוא היה בהלם

"כן, אני ממש מצטערת, לא חשבתי שתגיב בצורה כזו"

"את עוד מחייכת?"

"לא, זה היה לטום"

"אבל טום לא פה" הוא הסתובב אחורה

"כאילו, מקודם"

"אוקיי, אני לא מאמין שעשית את זה" הוא שם את הידיים שלו על הראש

"אני מצטערת" אמרתי והצטערתי בפניו, קיוויתי שהוא יסלח

"רע לך לראות אנשים מאושרים?" הוא צעק ורץ לחדר שלו.

טום יצא מהמטבח, עם תפוח ביד

"מה עכשיו עשיתי לא טוב?"

"עשית מעולה" הוא חיבק אותי

"אבל הוא כועס עלי"

"יעבור לו, כל עוד אמרת את האמת זה כבר טוב"

"הוא שונא אותי עכשיו"

"הוא לא, תירגעי" הוא המשיך לחבק אותי ולא עזב

-בחדר של ביל-

ביל:

"אני שונא את עצמי" צעקתי ומשכתי לי בשיער

"מה כבר עשיתי שזה קורה לי?!" צעקתי ונשכבתי על המיטה, תופס את הסדין בכוח.

לקחתי את הטלפון שלי והחלטתי להתקשר לפז, היא ענתה בסופו של דבר

"אחותי תכננה את הכול, זה לא אני" אמרתי "בבקשה בואי נחזור"

"ביל, זה לא רעיון טוב" היא אמרה לי

"בבקשה, אני אוהב אותך, בחיים שלי לא אהבתי ככה"

"ביל, לא!" היא אמרה וניתקה

התקשרתי שוב, אבל הפלאפון שלה היה כבר כבוי,

רציתי למות .

-בערב-

"ביל בבקשה, תפתח לי" היילי דפקה בדלת

"לא! תשכחי מזה אני לא פותח לך " צעקתי לה

"אני מצטערת" היא התיישבה על יד הדלת ובכתה

"לא מעניין אותי, תעופי משם!" המשכתי לצעוק עליה, עד שבאמת היא הלכה.

היילי:

טום העיר אותי בבוקר והלכתי לבית ספר,

לפני שיצאתי מהבית הוא אמר לי שזה היום שביל יסלח לי, האמנתי לו .

נכנסתי לכיתה וראיתי את נטי

"אחותי ממש חולה על אח שלך, אה?" הוא צחק, ולפתע הפסיק "מה קרה לך?"

"אמרתי לביל הכל"

"באמת?!" הוא החזיק לי את היד והתיישבנו על הכיסאות ליד השולחן שלנו בכיתה

"כן" אמרתי

"יו, ואיך הוא הגיב?" הוא שאל

"הוא לא מדבר איתי, חוץ מזה הוא לא יצא מהחדר שלו כל היום אתמול"

"אוי... לפחות יש לו שם אוכל ומים?"

"נטי!" צעקתי את השם שלו "זה לא מצחיק"

"אני מצטער" הוא אמר "אבל בכל מקרה, הוא לא יכול להישאר שם לנצח"

"כן" הסכמתי "טום אמר, שהוא יסלח לי היום"

"אם טום אומר, אז בטוח"

"אני מקווה" אמרתי "ואם כבר מדברים על טום, הוא גם אוהב את אחותך"

"חח כן, הם יוצאים היום שמעתי"

"כן, הם דיברו אתמול ב SMS בלילה ולא הצלחתי להירדם בגלל הצפצוף המרגיז הזה"

הצלצול נשמע והשיעור התחיל.

-בבית-

טום:

"ביל, פתח את הדלת" דפקתי על הדלת של החדר שלי וצעקתי לו

"לא!" הוא צעק

"אתה חייב, ואל תגיד לי לא"

"לא רוצה לפתוח את הדלת, תעוף מפה"

"מה קרה?" גיאורג שאל אותי

"שש...." השתקתי אותו וכתבתי לו הודעה בפלאפון 'היילי אמרה לו שהיא הפרידה בינו לבין פז'

"אויש" הוא אמר בשקט, הנהנתי בראשי

"ביל, אתה חייב לצאת משם" גיאורג עזר לי וצעק לו גם

"גם אתה פה עכשיו?!" הוא צעק "תעופו מפה"

"לא ביל" צעקתי "אתה לא תוכל להישאר בחדר כל החיים"

"אני יישאר פה כמה זמן שאני רוצה" הוא המשיך להתווכח

"נמאסת עלי! הלוואי ותמות שם" התעצבנתי, בעטתי בדלת של החדר שלו ונכנסתי לחדר שלי

"ביל?" גיאורג דפק על הדלת שלו

"מה עכשיו?" ביל שאל אותו בקול יותר רגוע

"תפתח לי, זה רק אני כאן" הוא שכנע אותו, ביל פתח את הדלת של החדר שלו וגיאורג נכנס

"מה?" הוא התיישב על המיטה ושאל

"אתה לא יכול להמשיך ככה" גיאורג הסביר לו

"לא רוצה לראות אף אחד מהבית הזה"

"אל תגזים ביל, זאת בסך הכל בחורה"

"בחורה, שסוף סוף אני אהבתי והיא באמת הייתה משהו בשבילי"

"מאיפה אתה יודע שהיא אהבה אותך? ואם זה סתם היה שקר, בשביל שהיא תהיה איתך?" גיאורג שאל ןביל שתק.

"חוץ מזה, מה אתה מעדיף להפסיד בחורה, או להפסיד את המשפחה שלך?"

"אתה חייב לקחת את עצמך בידיים, אני לא מאמין שאני אומר את זה לך" הוא אמר לו "אתה זה שתמיד אמרת לנו את זה"

ביל עדיין שתק ולא אמר אף מילה, "טוב אני לא יודע מה לעשות איתך, אתה לא אומר כלום.

אני הולך" הוא יצא מהחדר וסגר אחריו את הדלת.

וביל.... נשאר לבד כשמחשבות עוברות בראשו.

היילי חזרה הביתה לקראת אחר הצהריים,

חיכתה לרגע שהיא תפתח את הדלת של הבית ותראה את ביל מחוץ לחדר.

רץ ואומר לה שהוא סולח לה ומיד מחבק אותה...

"חזרתי" היא פתחה את הדלת ונכנסה פנימה, היא ראתה אותי ואת גוסטב יושבים ורואים טלויזיה.

היא הסתכלה במטבח, שם גיאורג הכין לעצמו לאכול ,

משם היא הבינה שביל עדיין בחדר.

"הוא עוד בחדר, אה?" היא התיישבה לידי מבואסת

"כן" אמרתי והצטערתי בשבילה

לפתע שמענו רעשים של דלתות מהקומה השנייה, הסתכלתי על גוסטב

"גיאורג מכין לעצמו אוכל, זה לא גיאורג" גוסטב אמר לי

"זה ביל?" היילי שאלה והעלתה חיוך על פנייה

"כנראה" אמרתי לה ,

וככה זה היה ביל יצא מחדרו סוף סוף וירד אלינו

"אמרתי לך שתצא מהחדר מתישהו" אמרתי לו

"כנראה שצדקת" הוא אמר והמשיך לרדת "בקשר אליך אני יודע מה אני יעשה" הוא אמר והסתכל על היילי

"אתה סולח לי?" היא קמה וישר חייכה לעברו, הייתה מאושרת

"לא אמרתי את זה" הוא אמר והחיוך ירד מפניה "את פשוט חוזרת חזרה לישראל מאותו מקום שלקחתי אותך"

"מה?" צעקנו, והיינו בשוק

"כן" הוא אמר לנו

"אתה לא יכול להחזיר אותי" היא אמרה לו

"כמו שלקחתי אותך אני יכול גם החזיר אותך" הוא ענה לה בביטחון רב , הוא נכנס למטבח, הושבתי את היילי על הספה והלכתי אליו

"אתה לא יכול לעשות את זה" צעקתי

"אני כן יכול, ואתה תראה שאני כן יעשה את זה"

"אם אתה תעשה את זה אני נשבע לך שלא תהיה להקה"

"אתה לא מאיים עלי" הוא אמר לי

"לא מאיים עליך? אנחנו עוד נראה" יצאתי מהמטבח ועליתי לחדר שלי ביחד עם היילי

הכנסתי את הבגדים שלה לתוך תיק

"לאן בדיוק אתה לוקח אותי?" היא שאלה

"את הולכת לאמא עכשיו"

"לאמא?!"

"כן" עניתי לה

"ואיפה אתה תהיה?" היא שאלה

"זה כבר לא עניינך, אני הולך היום לאלן" אמרתי לה וסגרתי את התיק, הרמתי אותו ושמתי אותו על הכתף "בואי, הולכים"

ירדנו למטה בלי להגיד מילה, יצאנו מהבית ונכנסנו לאוטו .

הסעתי אותה להמבורג, לבית של אמא

"מה קרה, טום?" אמא פתחה את הדלת ראתה את התיק בידה של היילי

"היא עוברת לפה לזמן קצר"

"מה קרה?"

"הבן שלך רוצה להעיף אותה"

"מה?!" היא שאלה ולא הבינה

"היא תסביר לך כבר, תשמרי עליה לזמן מה"

"אבל, מה עם הבית ספר?"

"היא לא תלך, זה לא כזה חשוב עכשיו"

"אוקיי" היא אמרה ולקחה ממנה את התיק, הניחה אותו על הרצפה ליד השולחן שעליו עמד הטלפון של הבית.

"אני ידבר איתכן כבר" אמרתי והלכתי.

"מה קרה כבר בבית?" היא שאלה את היילי

"סתם, ביל..."

"מה קרה לו?"

"הוא עצבני עלי כי הפרדתי בנינו לבין פז"

"אויש, אני ידעתי שאת קשורה לזה" היא אמרה וחיבקה אותה

נסעתי חזרה לברלין,

באמצע הנסיעה לא התאפקתי והלכתי לים, כדי להירגע .

ראיתי את אלן,

"היי, טום" היא התיישבה לידי

"מה את פה?"

"בים, מה אתה עושה פה?"

"נרגע קצת"

"מה קרה?"

"ביל נפרד מפז והכל הסתבך בבית והוא רוצה להעיף חזרה את היילי, עזבי בלגן אחד שלם"

"אני מצטערת" היא אמרה והורידה את פניה

"אין לך שום קשר"

"אני כן קשורה, אני זאת שהתקשרתי אל החברה הזאת שלו"

"מאמין לך, אבל את לא קשורה למריבה הזאת עכשיו"

"אוקיי"

"חוץ מזה, גם אם את היית קשורה לזה תמיד הייתי אוהב אותך" הסתכלתי עליה והתחלתי לנשק אותה

"אז... בא לך לבוא אלי עכשיו?, במקום בעוד 3 שעות?"

"אני חושב שזה רעיון לא רע בכלל" אמרתי, קמנו מהחול וחזרנו בחזרה לאוטו ומשם נסענו לבית שלה

גוסטב:

"אתה באמת הולך להחזיר אותה?" שאלתי את ביל

"כן, אני לא צוחק" הוא ענה לי

"אבל אתה לא יכול"

"גוסטב, אל תתחיל גם אתה" הוא אמר "מאז שהיא באה היא הרסה פה את הכל"

"אתה עושה את טעות חייך, אתה הרי לא יכול בלעדיה" גיאורג התערב בשיחה

"עכשיו אני יוכל, אחרי שהיא תלך הכול יחזור להיות כפי שהיה"

"תחשוב על זה עוד קצת" אמרתי לו

"אין סיכוי" הוא ענה בשלילה

"כדאי לך ביל, זה רק לטובתך"

אני וגיאורג עלינו ביחד לחדר שלי והשארנו את ביל בסלון לבד.

-אצל אלן בבית-

טום:

"אוף, אני כבר לא יודע מה לעשות" אמרתי, הייתי מבולבל

"תירגע, אתה הרי מכיר את ביל" היא אמרה לי וליטפה לי את הרגל

"אני... אני כבר לא יודע"

"אל תדאג, אני מבטיחה לך שיהיה טוב" היא קרצה לי וחייכתי אליה

"טוב אפשר לעבור לנושא אחר?" שאלתי אותה

"ממ.. כן, רק תחליט איזה נושא"

"את יודעת שאני אוהב אותך?" ליטפתי לה את השיער

"כן, אני יודעת" היא אמרה "ואני גם אוהבת אותך"

היא חייכה, התנשקנו בלהט, היא התנתקה ממני בעדינות, מחטיפה עוד חיוך קטן ומושכת אותי אל המיטה.

שכבתי והיא עלי, פניי מול שלה ושוב היא מנשקת אותי, בלהט, בתשוקה.

התמכרתי אליה, אל הביצ'יות שבה.

היא באמת הייתה האחת שלי, האידיאלית בשבילי.

הורדתי לה את החולצה ולאחר מכן את מכנסייה.

נתתי לה להפשיט אותי.

היא הורידה ממני את החולצה, פותחת את המכנס ונותנת לו ליפול.

היא שורטת את גבי ובו זמנית היא מלטפת.

היא מורידה ממני את הבוקסר בעדינות, ואנחנו ממשיכים להתנשק

חדרתי אליה, ושנינו מאבדים תחושת זמן.

חדרתי לתוכה ושוב אנחנו מתהפכים.

"טום... אני.... אוהבת אותך" היא חיבקה את גבי בחוזקה וצעקה, צחקתי גם אני והחזרתי לה "גם אני אוהב אותך, יפה שלי" המשכתי לנשק אותה.

-בלילה-

ביל:

הבית היה חשוך, כולם ישנו, השעה הייתה 01:30,

הרגשתי בודד מידי, התקשרתי לטום.

"האלו?" הוא ענה, לפי קולו אני הערתי אותו

"בוא הביתה" אמרתי לו

"לא עכשיו, מחר בבוקר" הוא אמר ופיהק

"בבקשה, טום" התחננתי בפניו

"בשביל מה?" הוא שאל ועבר למצב ישיבה, אלן הסתובבה אליו וליטפה לו את הבטן "מה קרה?" היא שאלה אותו

"כלום, תחזרי לישון" הוא אמר לה, היא הסתובבה לצד השני

"נו ביל, מה יש לך?" הוא שאל אותי

"משעמם לי"

"לך לישון"

"אני לא נרדם"

"בעיה שלך"

"נוכל מחר לצאת בערב?"

"לאן אתה רוצה שנצא?"

"לנשום קצת"

"בסדר, נראה מחר שאני יגיע הביתה" הוא אמר לי וניתק, חזר לישון

עליתי לחדר שלי וניסיתי להירדם.

טוב זה יצא קצר?

אם כן ... חפיף... העיקר השעלתי אותו

חוץ מזה ... ירדו כמות התגובות ||בוכהבוכהבוכה||