-בבית-

טום:

"יאללה היילי תעלי למיטה" אמרתי לה

"לא..."

"כן תעלי באמת למיטה מתחיל סרט תכף ואסור לך לראות אותו" גיאורג אמר לה

"חחח זה לא קשור בגלל מה שהוא אמר, פשוט תלכי לישון כי יש לך מחר בית ספר"

"לא, לא רוצה"

"נו באמת עם מה נדפקתי" אמרתי בקול חלש ושמתי את הידיים על הראש

"אני רוצה לחכות עד שביל יחזור"

"חח ביל יחזור מאוחר מאוד" גוסטב אמר

"אז מה..."

"בואי, בואי אני ילך איתך לחדר" גוסטב אמר לה ועלה איתה ביחד

"טוב שגוסטב קיים בעולם הזה, אה?" גיאורג אמר לי

"למזלי הטוב כן..."

ביל:

"אממ... לא דמיינתי אותך שאתה כזה ביישן" היא אמרה לי

"חח אני לא.."

"מוזר, אתה לא מדבר בכלל"

"אה.. אממ.."

"אם אתה רוצה שאני ילך תגיד לי"

"לא, לא אל תלכי"

"אוקיי, אז אממ... מה בא לך לעשות?"

"אני לא יודע, יש לך רעיון?"

"אממ..." היא חשבה "אויש, רגע יש טלפון, חכה דקה" היא אמרה, הוציאה את הפלאפון שלה מהתיק וענתה

"פאק ביל אתה מפגר כל כך!" אמרתי לעצמי בשקט וניסיתי לחשוב מה לעשות איתה

"אממ... ביל?" היא אמרה

"מה?" הסתכלתי עליה

"תשמע שניה..."

"שומע, שומע"

"אממ... חברה שלי בבית חולים, היא עשתה תאונה"

"אוי... מסכנה"

"כן, אממ... כל החברות נפגשות והולכות לבקר אותה עכשיו"

"אה אוקיי, אין בעיה"

"טוב... אז אם אתה רוצה את הטלפון שלי, אז קח" היא הוציאה עט וכתבה על המפית את המספר שלה

"אוקיי"

"אני מצטערת"

"לא, לא זה בסדר גמור"

"טוב, אז אממ.. בייי" היא נתנה לי נשיקה בלחי והלכה

"רגע, פז"

"כן?" היא הסתובבה

"לא משנה... אני יתקשר אליך כבר"

"אוקיי, ביי" היא אמרה והלכה

"מטומטם שכמוני" אמרתי לעצמי והכנסתי את המפית לתוך הכיס

בדרך חזרה הביתה המשכתי לדבר לעצמי כמו מטומטם...

מצד אחד הייתי שמח, היא עזבה בדיוק שלא היה לי מה להגיד לה

אבל מצד שני הייתי עצוב, אני מטומטם כזה שלא יודע על מה לדבר עם בנות

והיא בטח עכשיו שונאת אותי כי אני משעמם.

וגם עכשיו, גם שנפגשתי עם מישהי לא קיבלתי נשיקה שחיכיתי לה במשך שנתיים !

"מה יש לך?" גיאורג שאל אותי שנכנסתי הביתה

"עדיף שלא תדעו יותר טוב" אמרתי ושמתי את המפתחות על השולחן

"הוו, איפה הבחורה?"

"שתוק" אמרתי והתיישבתי על הספה

"טוב נו, מה קרה?" גוסטב שאל אותי

"הרגשתי כמו מישהו מטומטם"

"חח זה לא חדש לנו, תמיד היית מטומטם" טום אמר וגיאורג צחק ביחד איתו

"לא מצחיק, לא היה לי מה להגיד לה"

"הלכת משם?!"

"אממ... לא"

"אז?"

"היא אמרה שחברה שלה בבית חולים והיא חייבת לראות מה איתה"

"חח מסכן" טום צחק

"אבל יש לי את הפלאפון שלה"

"לפחות היה לך בזה שכל" גיאורג אמר

"חח לא"

"מה לא?!" הם הסתכלו עלי

"אני לא השגתי את הפלאפון שלה"

"אז?!" הם המשיכו להסתכל

"היא נתנה לי אותו מבלי שביקשתי"

"אוי נו באמת"

"איפה היילי?"

"ישנה" טום אמר לי

"פש... סחטיין עליך"

"חח זה גוסטב, הכל גוסטב עשה" הוא אמר

"כן אני יודע, אני הסתכלתי על גוסטב ולא עליך" חייכתי לו, הוא הסתכל אחורה וראה שגוסטב יושב מאחוריו

-למחרת בבוקר-

גוסטב:

"קום, טום תקום!" הערתי אותו

"תגיד אתה נורמאלי?! 7 בבוקר!" הוא התעורר וצעק

"אני יודע, יש לך אחות חדשה על הראש"

"תעיר את ביל....הוא הביא אותה"

"ביל!" נכנסתי לחדר שלו והערתי אותו גם

"מה?"

"נו תקום, היילי צריכה ללכת לבית ספר"

"אה נכון..." הוא פתח את עייניו והתיישב על המיטה

"תקום כבר, היא תאחר"

"היא ערה?"

"לא..." אמרתי

"מה לא?! למה לא הערת אותה?!"

"תגיד תודה שהערתי אותך, אם לא הייתי מעיר אותך היא לא הייתה הולכת לבית ספר היום בכלל!"

"טוב נו, צודק" הוא אמר "איפה טום?"

"חזר לישון"

"מה זה חזר לישון?!" הוא שאל "תלך להעיר אותו"

"לא ביל, נמאס לי אני חוזר לישון, תקום אתה ותטפל בהכל"

"אוי נו באמת מה כבר ביקשתי ממך" הוא נכנס לתוך השירותים וסגר אחריו את הדלת

"אני הולך... שים עין על השעה"

"בסדר, בסדר" הוא צעק , חזרתי למיטה שלי והמשכתי לישון

ביל:

"היילי, קומי" נכנסתי לחדרה והערתי אותה

"מה?" היא פתחה את עייניה וקמה

"בואי, קומי"

"אבל..."

"יש לך בית ספר"

"אה נכון" היא קמה מהמיטה ונכנסה לשירותים

"תעשי את זה מהר, למה את.... די באיחור"

"אז למה הערת אותי רק עכשיו?!" היא צעקה מעבר לדלת

"כי... לא התעוררתי"

"אוי נו באמת"

"יש לך בגדים?"

"לא" היא אמרה, שמעתי את המים זורמים

"אל תגידי לי שאת נכנסת להתקלח"

"אני לא נכנסת להתקלח! גם לצחצח שיינים אי אפשר?!"

"סליחה, אני  מצטער"

"תחכה לי בחוץ, 2 דקות אני יורדת"

"טוב" יצאתי מחדרה, סגרתי אחרי את הדלת וחיכיתי לה בסלון

צלצל הפלאפון שלי, עניתי... זאת הייתה אמא

"כן, אמא?"

"הערתם אותה?" היא שאלה

"כן"

"היא יצאה כבר?"

"עוד לא"

"מה זאת אומרת,עוד לא?! היא תאחר על היום הראשון"

"לא התעוררתי"

"וטום?"

"נראה לך שהאדון המפונק יקום?"

"לא משנה, בכל מקרה, תשלח אותה לבית ספר"

"בסדר"

"ותמסור לה בהצלחה"

"אוקיי" אמרתי "ביי"

אחרי 2 דקות בערך היא ירדה למטה, "אני מוכנה" היא אמרה

"יופי"

"מי לוקח אותי לבית ספר?" היא שאלה.

"ההסעה"

"ומתי היא באה?" שמענו צפירה של האוטובוס והסתכלנו אחד על השנייה

"אני חושב שההסעה פה כבר"

"ביי" היא לקחה את התיק שלה ויצאה החוצה

"רגע, אל תגידי שאת אחותנו או משהו בסגנון, את לא מכירה אותנו!"

"ביי ביל!" היא רצה לכיוון האוטובוס, נכנסתי הביתה וסגרתי את הדלת.

 היילי:

אחרי רבע שעה- 20 דקות הגעתי לבית ספר, כולם ירדו מההסעה של האוטובוס והתחילו להתפזר לתוך הכיתות, אני לעומתם די חדשה ולא מכירה כלום, נעמדתי באמצע השביל והסתכלתי על שכולם נכנסים אל תוך הבניין.

"את הילדה החדשה, לא?" חבורת בנים נתקעה בי, לא עניתי, רק הנהנתי את ראשי

"חח וואלה, רואים" הם צחקו והלכו.

אחד הבנים הביט לאחור והסתכל עלי, התעלמתי.

"את החדשה נכון?" מחנכת הכיתה נגשה אלי ושאלה, הנהנתי את ראשי

"אוקיי, ט'4, זאת הכיתה" המשכתי להנהן את הראש, ולא הוצאתי מילה "לכי אליה עכשיו, שלא תאחרי" היא המשיכה בדרכה אל הכיתה.

מיד אחר כך נשמע הצלצול.

לא היה אף אחד בחוץ, כולם היו בכיתות.

התחלתי ללכת לכיוון הכיתה.

ראיתי את השלט עליו כתוב כיתה ט'4, פתחתי את הדלת.

כולם ישבו במקומותיהם, המורה עמדה ליד הלוח והקריאה שמות.

לפתע הרגשתי נבוכה כי כולם הסתכלו עלי

"בואי חמודה, תכנסי" המורה תפסה את ידי והעמידה אותי מול הכיתה

"פעם הבאה אל תאחרי" היא אמרה "אוקיי?" הנהנתי את ראשי

"טוב אז אממ... מכיוון שכולם התיישבו במקומות שהם רצו תשבי את ליד נטי"

"וואוו" כל הכיתה התחילה לצעוק ולצחוק

"מה נטי?!" הוא התעצבן וצעק, זה היה הילד שהסתכל עלי

"היא תשב לידך"

"לא!"

"חח אכלת אותה" חברו אמר לו והמשיך לצחוק

"שבי על ידו" היא אמרה והעמידה אותי ליד השולחן "קדימה, שבי" התיישבתי ושתקתי.

כעבור שעה היה צלצול להפסקה,המורה יצאה והילדים קמו ממקומותיהם.

חלקם יצאו מהכיתה וחלקם נשארו בפנים,

הרגשתי לא שייכת לאף אחד,

הוצאתי מהתיק שלי את הMP 4  שגוסטב שם לי אתמול בתיק.

שמתי את האוזניות ושמעתי מוזיקה.

"אז מה ילדה, משעמם לך אה?" אותם חברות בנים נגשה עלי וצחקה, הפעם זה היה מול כל הכיתה, כולל הבנות.

"חח תעזבו אותה היא לא יודעת לדבר" אחת הבנות אמרה להם, היא מהרגע הראשון לא הייתה מוצאת חן בעייני

"טוב אתם באים החוצה?!" נטי שאל אותם

"חכה נטי, תן לשחק קצת" חבר שלו אמר לו, נטי הרגיש לא נעים ועמד בצד בשקט

"אז מה, איך קוראים לך?" עדיין שתקתי....

-בבית-

טום:

השעה הייתה 12 וחצי שקמנו כולם,

"בוקר טוב ביל" הוא קיבל SMS מפז "בוקר טוב גם לך" הוא שלח לה בחזרה, והרגיש מאושר עם עצמו

"קפה מישהו?" גוסטב הציע

"שב, אני יכין" ביל קם מהספה והלך לכיוון המטבח

"פשש... ביל, אתה משתפר מיום ליום" צעקתי, הוא התעלם

"חח מאוהב?" גיאורג שאל

"מאוהב" אני וגוסטב אמרנו ביחד

הודעת SMS נוספת נשלחה מהפלאפון שלו, לא התאפקתי והסתכלתי

"תודה" היא שלחה "בא לך לבוא לפה? אם כן, תבואי עכשיו" שלחתי לה

"בכיף" היא שלחה ומחקתי מיד את ההודעות

"קחו הנה הקפה של כולם" ביל אמר והניח את כל הכוסות על השולחן

"תודה" גיאורג אמר לו וישר לקח לגימה מהקפה שלו

"שלחה משהו?" ביל שאל והסתכל בהודעות

"לא, כלום היא לא שלחה" אמרתי לו

"חח טוב" הוא אמר והתיישב על הספה, לקח את השלט והעביר ערוצים.

-בבית ספר-

היילי:

"טוב תרשמו שיעורי בית" המורה אמרה

"מה שיעורי בית?! יום ראשון של בית ספר!" אחד הבנים צעק

"אוקיי, הפעם אני סולחת לכם בזכות גיל!" היא אמרה, כולם צעקו.

נשמע צלצול וכולם יצאו מהכיתה, קמתי מהשולחן והכנסתי את הדברים שלי לתוך התיק.

"את עדיין שותקת, אה?" גיל ניגש עלי

"ואי נו בואו נלך, אין לי כוח אליה" נטי אמר להם וניסה להתחמק

"חכה שניה נטי, תן לו לעשות לה משהו" חבר שלו צחק

"חח היא עדיין שותקת" גיל צחק

"די, די, רון בוא נעוף מפה" הוא תפס לו ביד ומשך אותו

"חח שניה" רון אמר לו  

"חח ילדה, מי עיצב לך את השיער, ביל קאוליץ ההומו מטוקיו הוטל?" אחת הבנות שישבה בשורה האחרונה צעקה וזרקה עלי נייר, כולם התחילו לצחוק.

לא הרגשתי נעים, לקחתי את הדברים שלי והלכתי הביתה.

שנה טובה לכולם