טום:

חזרתי הביתה בסביבות הצהריים.

היילי התקשרה אלי שאני יבוא לקחת אותה חזרה הביתה כי משעמם לה, אבל לא יכולתי להחזיר אותה חזרה

לכן, הסברתי לה שהיא צריכה להישאר עוד קצת.

"טום, חזרת" כשנכנסתי ראיתי את ביל יושב על הספה

"כן, חזרתי" עניתי לו ועליתי לחדר שלי

"מה יש לו?" הוא שאל את גוסטב וגיאורג

"לא יודעים" הם ענו לו, הוא קם מהספה והלך אחריי, לחדרי.

"מה קורה לך, טומי?"

"מה קרה עכשיו? שכחת איך היית אתמול?"

"כן, חשבתי על זה" הוא אמר "רע לי בגללה, אבל היא לא רוצה אותי אני לא יכול להכריח אותה"

"אה אתה עוד בקטע של ההיא" אמרתי והורדתי את החולצה שלי והחלפתי לחולצה אחרת

"אז בקטע של מי אתה רוצה שאני יגיד לך?"

"על זה שאתה הולך לסלוח להיילי"

"אין סיכוי בחיים, תשכח מזה"

"סבבה, תשכח גם ממני" הוא אמר לו

"אוי נו באמת, מה עכשיו נדבקת אליה?" הוא שאל "בגלל שהיא הכירה לך את החברה הזאת שלך?"

"מה הקשר?!" צעקתי

"לא יודע, ככה זה נראה פתאום נדבקת אליה כאילו שהיא גם חשובה לך"

"היילי לא חשובה לי?" הצמדתי אותו לקיר, הוא נבהל ושתק "תגיד, אתה שומע מה אתה מדבר בכלל?! מה נהיה ממך?!" זרקתי אותו על המיטה

"היא הרסה לי את החיים"

"היא לא הרסה לך שום דבר, ואם אתה היית מתייחס אליה קצת ולא מתחמק ממנה בכל פעם שהיית עם הפז הזאת שלך אולי המצב היה קצת שונה"

"זה לא אשמתי"

"לא אשמתך?!" צעקתי עליו "אתה מבין מה אתה עושה לילדה הזאת?!"

"לא עשיתי לה כלום"

"אתה זה שהבאת אותה משם, לא אני ולא אף אחד אחר. אתה יכולת להשאיר אותה, אבל אתה לא רצית כי ריחמת עליה נכון?" אמרתי, הוא חשב ושתק

"ומה עכשיו?! פתאום בגלל מריבה אחת על בת מסכנה אתה הולך ואומר לה שאתה הולך להחזיר אותה חזרה מהמקום שהיא באה ממנו, שאתה היית שם וריחמת עליה שהיא הייתה גרה שם?!" המשכתי לצעוק

"אתה הורס לה את החיים!"

"בסדר, בסדר, תפסיק" הוא אמר

"בשביל מה להפסיק? הרי מה שאני אומר לך, זה לא נקלט במוח שלך"

"תפסיק כבר" הוא צעק

"מה יש לך עכשיו להגיד, אה?!" צעקתי, הוא דחף אותי על הקיר

"קשה לך לשמוע את האמת בפרצוף, אני יודע את זה אני כבר מכיר אותך 19 שנה !" המשכתי לצעוק

"אמרתי לך שתפסיק!"

"לא ביל!" צעקתי "אני לא יפסיק, אתה נמאסת עלי! אוקיי? אתה נמאסת עלי! ולא רק עלי על כולם!" יצאתי מהחדר שלי וטרקתי אחרי את הדלת.

הוא נשאר שם, לבד, בודד ופגוע.

ירדתי למטה, עצבני

"הכל בסדר?" גוסטב שאל אותי

"הכל מעולה" לקחתי אוויר ואמרתי לו , נרגעתי אחרי כמה שניות.

-בחדר של טום-

ביל:

הייתי לבד ובאמת נפגעתי ממה שהוא אמר לי , זה נתן לי לחשוב המון על כל הדברים שאני עושה.

שכבתי על המיטה שלו והסתכלתי הצידה לכיוון הארון שהיה פתוח בדלת אחת, על המדף השלישי עמדה תמונה שלי ושל טום משהיינו קטנים.

זה גרם לי עוד יותר לחשוב על עצמי, החלטתי להתקשר להיילי ולהחזיר אותה הביתה ולסלוח לה על הכל

"האלו?" אמא ענתה לטלפון

"איפה היילי?" שאלתי אותה

"ביל, מה קרה לך?" היא שאלה אותי

"לא משנה עכשיו, היילי שם?"

"כן, אתה רוצה אותה?"

"לא" עניתי לה "תארגני אותה, אני בא לקחת אותה"

"לאן?!" היא נבהלה

"הביתה, הביתה שלנו"

"אתה לא משקר לי?" היא חשדה

"לא, אמא אני לא משקר לך אף פעם, היא חוזרת אלינו הביתה"

"אוקיי" היא אמרה וניתקתי, ירדתי למטה, טום התעלם ממני ואני ממנו.

לקחתי את המפתחות של האוטו ונסעתי לכיוון המבורג.

"לאן הוא נסע?" גיאורג הסתכל מהחלון ושאל את טום

"מאיפה אני יודע, וזה גם לא מעניין אותי"

"לא מעניין אותך? האוטו שלך אצלו" גוסטב אמר לו

"שיתהפך איתו ביחד" הוא אמר בעצבנות ועלה לחדר.

גוסטב וגיאורג נשארו בהלם ולא הבינו מה קורה בבית הזה.

הגעתי להמבורג, דפקתי בדלת של הבית של אמא והיא פתחה היילי ישבה על הספה והסתובבה וראתה אותי

"לא, אני לא רוצה ללכת" היא אמרה והתחילה ללכת אחורה, לא אמרתי כלום והמשכתי להתקדם אליה

"אני לא רוצה ללכת!" היא המשיך לצעוק ומיד התחילה לבכות, היא נתקעה בקיר ואני עדיין שתקתי והתקדמתי אליה

"ביל.." אמא קראה לי ולא הקשבתי לה.

המשכתי להתקרב להיילי.

היא לפתע הפסיקה לבכות ולצעוק, היא חשבה על משהו.

'אני לא רוצה ללכת לשם' היא נזכרה בצעקות שהיא צעקה שזרקו אותה לרחוב לפני שנכנסה לבית יתומים 'אני לא רוצה'.

התכופפתי אליה ונזלה לה דמעה אחת מהעין השמאלית שלה, הדמעה נגעה ברצפה ונעלמה.

הסתכלתי לה בעניינים וחיבקתי אותה, היא נבהלה ולא עשתה שום דבר.

"אני לא יעזוב אותך" לחשתי לה בשקט, והיא חיבקה אותי גם .

התנתקנו אחד מהשני אחרי כמה זמן "בואי הביתה" קמתי מהרצפה, הושטתי לה את ידי, היא תפסה בה וקמה גם היא.

-בבית-

טום:

דפקו בדלת, הלכתי לפתוח ונטי עמד בפתח

"בוא כנס" אמרתי לו, הוא נכנס פנימה ושאל

"איפה היילי?"

"אצל אמא שלי"

"בגלל זה היא לא באה לבית ספר?"

"היא לא תגיע כמה זמן לבית ספר כי היא אצלה"

"אבל למה היא שם?"

"בעיות, לא משנה" אמרתי לו "איפה אלן?"

"בבית" הוא אמר לי

"למה היא לא באה?"

"היא לא רוצה להציק לך"

"להציק לי?!" התפלאתי

"חח לך תבין את הבנות...." הוא צחק וצחקתי ביחד איתו

"טוב, לא משנה אני הולך חזרה הביתה" הוא אמר והלך לכיוון הדלת

"אוקיי, תגיד לאלן לדבר איתי"

"בסדר" הוא אמר לי והלך.

אחרי שעה ביל נכנס הביתה, היילי נכנסה אחריו

הסתכלתי על שניהם ושאלתי "השלמתם?"

"כן" ביל ענה והניח את התיק שלה על הרצפה

"נטי חיפש אותך" התקרבתי אליה ואמרתי

"באמת? אני יוכל ללכת אליו?"

"כן, אבל תכף" אמרתי לה והתיישבתי ליד ביל

"אני מצטער" אמרתי לו והצטערתי בפניו

"זה בסדר, אני זה שצריך להצטער" הוא אמר וחיבק אותי "נוכל לצאת היום?"

"בטח" הסתכלתי וחייכתי אליו

"אנחנו ניקח אותך לנטי, אלן תבוא איתנו גם" ביל אמר לי ולהיילי

"אני צריך להתקשר אליה" אמרתי לו

"תתקשר ותתלבש"

"אוקיי, עוד מעט אני חוזר" אמרתי ועליתי לחדר שלי

"אתם באים?" ביל שאל את גוסטב וגיאורג

"כן" הם אמרו וגם הם נכנסו לחדרם להתלבש

"להגיד לנטי שאני באה?" היילי שאלה את ביל

"לא, לא צריך" הוא אמר לי

"אוקיי" היא אמרה ונכנסה למטבח לקחת כוס מים.

בינתיים ביל עלה לחדר שלו וגם התלבש.

גוסטב:

נסענו לבית של אלן בשביל לאסוף אותה והורדנו שם את היילי בשביל שהיא תהיה עם נטי עד שנחזור הביתה.

נסענו לאחד הפאבים שבעיר, נכנסנו ואחרי כמה שעות ביל התחיל להגזים עם השתייה יותר מידי,

אבל זה לא הדאיג אותנו, ממש לא.

עד שנסענו חזרה לביתה של אלן, היא שכנעה אותו לבוא ולעלות אליה אל הגג, הסכמנו.

היילי ונטי נרדמו על הספה בסלון ועלינו ישר אל הגג.

היא הוציאה לנו בקבוקי אלכוהול וביל ישר התנפל עליהם

הוא היה שיכור והתחיל לדבר שטויות

"אחח רק אם פז הייתה פה" הוא צעק שבקבוק וודקה בידו

"ביל, דיברנו על זה שתפסיק לדבר עליה" טום אמר לו

"תעזוב אותו , הוא שיכור" אלן אמרה לו ונישקה את טום

"ואיי, איך בא לי אותה שתהיה איתי שוב" הוא המשיך לצעוק "אני אוהב אותה כל כך"

"ביל, תפסיק ותזהר לאן שאתה הולך" אמרתי לו ומשכתי לו את היד, הוא היה קרוב ליפול מהגג

"אוו גוסטב, הצלת את חיי" הוא חיבק אותי וצחק

"יו ביל אתה מסריח" צחקתי

"ממ... שפז תבוא לקלח אותי" הוא אמר "בבקשה תגידו לה שתבוא, בבקשה" הוא צעק והלך אחורה

"ביל, מספיק" טום צעק לו.

התחלנו לדאוג לו.

"אבל אמרתם שאני מסריח, אני צריך להיות נקי, לא?" הוא המשיך ללכת אחורה "תקראו לה שתבוא, אני אוהב אותה"

"ביל אתה עוד שניה תעוף למטה"

"אני יכול לעוף?" הוא שאל

"ביל תפסיק להיות אידיוט ותירגע!" צעקנו עליו, נבהלנו מהשטויות שהוא עושה

"אני לא אידיוט, אני ביל קאוליץ" הוא אמר "ויש לי אח תאום שאני אוהב אותו מאוד"

"ביל, תפסיק" גיאורג אמר לו

"אני חושב שכדאי שנלך" טום אמר לאלן

"אממ.. אוקיי, גם אני חושבת ככה" היא אמרה "עוד מישהו יפול מהגג הזה"

הוא נישק אותה ובאותו רגע הוא שמע אותי ואת גיאורג צועקים :

"ביל, לא!"