פרק 13 [[:
חיכיתי בתחנה שליד הבית שלי במשך כמה דקות עד שהגיע אוטובוס שהיה כתוב עליו:
"Berlin- Hamburg"
ישר קמתי מהתחנה, הוצאתי את הכרטיסייה שהייתה לי בכיס ועליתי על האוטובוס
עמדתי ליד הספסל הלפני אחרון וישב שם ילד....
"אני יכולה לשבת פה נכון?" שאלתי אותו
"כן בטח" הוא אמר לי והתיישבתי
האוטובוס התחיל לנסוע, הילד שם את האוזניות על האוזניים ושמע מוזיקה...
"אוף משעמם לי" חשבתי לעצמי והקפצתי את הרגל, הסתכלתי עליו לשניה וסיבבתי את הראש חזרה, התחלתי לאכול ציפורניים, הוא הסתכל עלי והוריד את האוזניות
"הכל בסדר?" הוא שאל אותי
"כן, כן" אמרתי לו
"חח את לא ניראת ככה"
"הכל בסדר, רק משעמם לי קצת"
"רוצה לשמוע איתי?" הוא שאל
"מה זה?" שאלתי אותו
"Green Day" הוא אמר לי
"לא, לא"
"את לא אוהבת אותם?"
"אני אוהבת, אבל לא בא לי ממש" אמרתי
"איך קוראים לך?"
"ליאן ולך?"
"טימי"
"אה..."
"לאן את נוסעת?" הוא שאל אותי
"להמבורג"
"אה מגניב גם אני נוסע לשם"
"בשביל מה?" שאלתי אותו
"לבן דוד שלי"
"אה נחמד" אמרתי
"בשביל מה את?"
"לחפש איזה 2 בנים" אמרתי לו
"אה.." הוא אמר "איזה כיתה הם?"
"לא יודעת, אני לא מכירה אותם בכלל הם אמורים להיות בני 14"
"אה באמת, כי בן דוד שלי גם בן 14, אז אולי הוא מכיר אותם"
"טוב"
אחרי נסיעה של שעה ירדנו מהאוטובוס...
"איפה בן דוד שלך מחכה לך?" שאלתי אותו "אה, הנה הוא, הנה הוא" הוא אמר, הצביע עליו ורץ אליו
"בוו" הוא הבהיל אותו
"חח מה קורה?" הוא שאל אותו
"בסדר" הוא אמר התקרבתי אליהם
"אה כן, זאת ליאן" לידור אמר לו והצביע עלי
"אה אני ניק" הוא אמר לי
"אה.." חייכתי
"אממ.. מה רצית לשאול אותו?" לידור שאל אותי
"אה כן, אתה מכיר ילדים בשם ביל וטום?"
"חח ביל וטום?" הוא צחק
"מה מצחיק?" שאלתי אותו
"איכס אף אחד לא סובל אותם" הוא אמר
"טוב אתה מכיר אותם או לא?" שאלתי
"כן..."
"איפה הם?" שאלתי
"לכי לבית ספר את תראי אותם"
"איפה הבית ספר?"
"תמשיכי ישר, תעברי את הכביש ותפני שמאלה"
"טוב, תודה" אמרתי והלכתי
"I walk alone
I walk alone
I walk alone
I walk a...
My shadow's the only one that walks beside me
My shallow heart's the only thing that's beating....."
נדבק בי השיר שטימי שמע באוזניות, התחלתי לשיר אותו כל הדרך עד שהגעתי לבית ספר.
אחרי כמה דקות הגעתי לבית ספר, פתחתי את השער, נכנסתי וסגרתי אותו אחרי
הלכתי בשביל, שהוביל אותי אל תוך הבניין מסביבי היו מלא עצים ודשאים, הגעתי לבניין ועליתי למדרוגות, פתחתי את הדלת ונכנסתי.
היה שקט, הם למדו, ראיתי על אחת הדלתות שכתוב "מזכירות" נכנסתי פנימה
"שלום" המזכירה אמרה, היא ישבה מאחורי השולחן על הכיסא וממולה המחשב
"אממ.. היי" אמרתי
"קרה משהו?" היא שאלה
"אממ... אני לא מהבית ספר הזה"
"אה, מה את צריכה?"
"אני מחפשת 2 בנים שקוראים להם ביל וטום"
"ביל וטום?" היא שאלה
"כן, הם צריכים להיות בני 14"
"אה אוקיי... ביל וטום..." היא חיפשה ברשימות של כיתות ח'
"אה, ביל וטום קאוליץ?" היא שאלה אותי
"כן, אני חושבת" אמרתי
"אוקיי, בשביל מה את צריכה אותם?"
"אני חייבת לדבר איתם על משהו דחוף"
"אוקיי, את רוצה שאני יקרא להם לכאן?"
"כן"
"אוקיי..."
"ביל וטום קאוליץ מכיתה ח' 2 להגיע למזכירות במהירות" היא קראה להם ברמקול
"הנה הם כבר יבואו" היא אמרה לי והתיישבתי על הכיסא
אחרי 2 דקות הם נכנסו פנימה
"קראת לנו?" הם שאלו וסיבבתי את הראש אליהם הייתי בהלם
"אממ כן, הילדה הזאת רוצה לדבר איתכם על משהו חשוב" היא אמרה להם
"חח מה קרה?" ביל גיחך ושאל אותי
"אממ... אני צריכה לדבר איתכם"
"אוקיי, בואי החוצה" טום אמר ויצאנו מהבניין והתיישבנו על הדשא ליד אחד העצים
"מי את בכלל?" ביל צחק ושאל
"אה, אתם לא מכירים אותי קוראים לי ליאן" אמרתי להם
"איך הגעת אלינו?"
"תוך כדי חלום"
"מה?!" טום שאל והיה בהלם
"כה... חלמתי עליכם אתמול"
"איך?"
"לא יודעת, מה שאני חולמת קורה"
"אוקיי ו...?"
"חלמתי שהשואה חוזרת"
"אוו גאד" טום אמר
"שתוק שניה" ביל אמר לו ונתן לו מכה קטנה על הרגל
"חלמתי שהיא חוזרת ועזרתם לי לברוח ובסוף מתתם"
"אוו" טום אמר
"למה את יהודיה?" ביל שאל אותי
"כן" אמרתי
"הבנתי.."
"אוקיי אבל מה את רוצה מאיתנו?"
"שתיסעו איתי מפה" אמרתי
"חח בשביל מה?!" הם שאלו וצחקו
"כי אתם תמותו"
"חחח אל תדאגי לנו" טום אמר וקם
"אם אתם לא רוצים אתם לא חייבים לבוא, אבל בכל זאת אתם תמותו"
"למה אבל?!" ביל נלחץ ושאל
"נו היא סתם אומרת לך..." טום אמר
"אני לא סתם אומרת!"
"תני לי הוכחה" הוא אמר ועמד מולי
"אמממ... חלמתי שאני והמשפחה שלי עושים תאונה באוטו וזה באמת קרה"
"אוו" ביל אמר
"וגם חלמתי שהטלוויזיה מתקלקלת והיא באמת התקלקלה" אמרתי
"אתם צריכות עוד הוכחות?"
"לא, לא אני חושב שזה מספיק" ביל אמר
"טוב אז מה אתם אומרים? אתם נוסעים איתי?"
"לא יודעים"
"שתחליטו תגידו לי" אמרתי וקמתי
"איפה את גרה?" טום שאל אותי
"ברלין" אמרתי וסיבבתי את הראש שלי אליו והתחלתי ללכת
"באת משם עד לפה?!" הוא שאל
"כן..." אמרתי
"אז חכי" הוא אמר ורץ אלי
"איך את חוזרת עכשיו?" הוא שאל
"באוטובוס"
"אז תישארי אצלנו קצת ואחרי צהריים תלכי"
"אתם לומדים"
"אנחנו נשתחרר" ביל אמר
"טוב" אמרתי
"חכי אנחנו הולכים להביא את התיקים שלנו"
"טוב" אמרתי והם הלכו, הפלאפון שלי צילצל, זאת הייתה אמא
"האלו?" עניתי
"איפה את? את בסדר?"
"כן" אמרתי לה
"איפה את עכשיו?!"
"בבית ספר שלהם אמא, אני בסדר"
"מתי את חוזרת?"
"אני יחזור לקראת הערב" אמרתי
"בסדר, תשמרי על עצמך"
"ביי, אמא" אמרתי וניתקתי לה
מחר הפרק האחרוןןןןן !
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
