רק אני והלבד שלי...

מנסה לא לקחת ללב,

לא להגיב, לא אכפת לי

תגיד מה שאתה רוצה,

לאן שאני אני הולכת, פונה, מסתובבת

תוויות מקיפות אותי מכל מקום...

"פריקית", "אבו גבר",לפעמיים שמנה,

בא לי להיקבר עמוק באדמה...

אני לא מבינה...

זה שאני שומעת רוק ולא אוהבת פופ עושה אותי פריקית?

זה שאני לא הולכת אם חצאית מיני ומחסופים וניראת כמו איזו זונה עושה אותי אבו גבר?

וזה שאני לא אנורקסית ואני רוצה להיות יותר מדוגמנית שאני יהיה גדולה עושה אותי שמנה?

הכל נאמר, "בצחוק" לא בצחוק

זה אותו דבר...

 אין, אנשים לא מבינים את כוחם של המילים,

הן יכולות לרגש, לעצבן, וגם לפגוע.

ולצערי הרב קרה לא פעם שמילים גם הרגו...

נערים ונערות התאבדו מהתעללות נפשית,

אנורקסיות נהיו כאלה בגלל אותם כינויים של "שמנה".

ורועי וענבר

שקילפו אותי מהריצפה אחרי הנפילה שלי,

אמרו אני צריכה לעשות מעשה וזה מה שאני עושה...

אני עוברת כניראה כיתה או בית ספר להכיר אנשים חדשים,

כאלה שיעשו לי יותר טוב על הלב...

יש כאלה שקוראים בבלוג לפעמיים ויודעים על החברות שלי ואת כל הסיפורים...

אז תאחלו לי בהצלחה

אז אנשים תעשו טובה תחשבו לפני שאתם אומרים דברים...

אתם לא יודעים מי שומע ואיך הוא יגיב...

קיבלתי עיצוב חדש ולדעתי הוא פשוט מושלם! ואני נורא אוהבת אותו...

מה דעתכם???

אה ואם אתם רוצים לקבל גם עיצוב מושלם כזה

אז תיכנסו לפה.

אתמול בשעה 14:37

הלכה לעולמה ילדה מיוחדת בשם אליה,

אליה חייה את חייה אם המחלה הנורא

שבטח כולם מכירים...

אנורקסיה.

ונירא לי שהבנתן שהפעם המחלה ניצחה.

ניכנסתי אתמול לבלוג שלה ולא יכולתי להפיסק לבכות

ישבתי מול הבלוג וקראתי את מכתבה שוב ושוב...

אליה ידעה על סיכויה הקלושים אז כתבה מכתב כל כך מרגש וביקשה מחברתה לפרסם אותו בבלוגה ביום מותה.

למרות שעדיין קיוותה שהפוסט הזה לא יצא לישרא בלוג,

הוא כן יצא.

אליה נפתרה במשקל 27.5 והיא רק בת 16.

זה הבלוג של אליה שלעולם לא יהיה מעודכן יותר על ידה

זה פוסט קצר וכל כך משמעותי...

כל מה שהיה חשוב לאליה זה שבנות אחרות שיש

להן את המחלה ינצלו מימנה...

שיהיה זכרה ברוך!